מחוץ לבועת ההסתגרות הישראלית, שמאז תחילת המלחמה מזכירה את מה שמתחולל ברוסיה, קורים דברים חמורים מאוד, שזוכים בישראל לסיקור טלוויזיוני מינימלי ולא הרבה מעבר לזה בשאר תקשורת המיינסטרים, אבל ברחבי הגלובוס אלו כותרות ענק

תהליך המו”מ נעדר מי שיחזיק במושכות. כל זאת לצד החשש המנקר כי יש בישראל החותרים לקידום מגעים, שלא על מנת להגיע לעסקה כוללת

יש הר בירושלים, מלא הוד וקדושה, הר שההולכים בו פוסעים חרש, סופגים לתוכם את עוצמת החיים שהותירו אחריהם אלו שכבר אינם בחיים. ההר הזה גורם לך לעצור לרגע, להקשיב, להתמקד במה שחשוב באמת בחיים, להשפיל קומה ולהתמלא בענווה

עילת ניגוד העניינים כבר לא קיימת, ראש השב"כ החדש מקבל ברכות מכל קצוות הקשת הפוליטית ורונן בר לא יצליח להישאר בתפקידו ממילא לאחר חלקו ב-7 באוקטובר. נדמה שהבוקר אפשר לאחל גם בשפה המשפטית הצלחה לראש השב"כ הבא שלנו האלוף אלי שרביט

למרות שמבחינתו זו הייתה שנה רווית הישגים, מבחינתנו, ארדואן הגיע לדרגת רודנות ועוינות המחייבות לנתק עימו את הקשר הדיפלומטי מיידית

לשר החינוך כלל לא אכפת מאווה אילוז או עודד גולדרייך והעצומות שהם חתמו עליהן. הוא בסך הכול עושה עליהם "סיבוב" ומשתמש בהם על מנת לנגח את האקדמיה ולשמח קהל אלקטורלי כזה או אחר

קצב האירועים הקיצוני בישראל יצא לגמרי מאיפוס - ממנים ראש שב"כ במקום זה שהודח ומדיחים אותו בטרם מונה, ראש הממשלה יוצא ממשפטו בעודו מכהן בשביל להעיד בפרשייה שקושרת את עוזריו למדינה שמסייעת לאויב, ומפלגת השלטון ממשיכה להלך אימים עם ה"דיפ סטייט". בקיצור, עוד יום שני בישראל

יהדות התפוצות, להוציא קבוצות קצה קיצוניות אנטי-ציוניות מהמגזר החרדי ומהשמאל הדוגמטי, היא הנכס האסטרטגי הגלובלי של ישראל. אין לנו בעולם משענת ומגן חשובים יותר