ינון מגל לא מעניין. מעניינת תפיסת העולם של השלטון שכולאת את המזרחיות, ודרכה את המסורתיות, בצד פוליטי מסוים | דגם מזרחי אחד, קורבן לנצח, נאמן אוטומטית | לא כך גידלו אותנו הוריי והורי חבריי, שציידו אותנו בחריצות ובאמונה ביכולת להצליח — למרות הגזענות, למרות ההדרה | החירות של אדם לעצב את גורלו, שבבסיס היהדות והציונות, היא המסורת שצריכה להנחות אותנו גם בקלפי 

גנץ המחיש פעם אחר פעם כי מנהיגות אמיתית נבחנת בנכונות לשאת בעול, לא בהתחמקות ממנו. בתוך שיח ציבורי אלים ומשתלח, כוחו המובהק התגלה דווקא בריסון העצמי. החלטתו לעצור בעת הזו אינה משום ויתור או הרמת ידיים, אלא חוליה נוספת בשרשרת האחריות הלאומית והדוגמה האישית שהנחו את דרכו מעולם

פעם אחר פעם הצליח "מר ביטחון" ללחוץ על כפתורי הפחד של הישראלים - ולהיבחר | אבל מאז 7 באוקטובר מתגלה נתניהו שוב ושוב כמצביא וכמדינאי כושל מגיע לנו יותר מזה

כמו ברוטוס של "יוליוס קיסר", גם היועמ"ש לשעבר נפל קורבן למניפולציות שהולידו את כתב האישום נגד נתניהו | ודווקא עכשיו, כשהתיקים קורסים, ליברמן מעלה מהאוב את חוק הנאשם

מצולקים מאוסלו, מראות הרוקדים באינדינגב ל"שיר השלום" עוררו בימין בוז לצד חרדה. אבל השלום הוא שאיפה שלנו כיהודים וחייבים לחלום עליו. רק לזכור איפה אנחנו חיים