המערכה הנוכחית אינה רק על פירוק הציר השיעי או על סיכול האיום המיידי על ישראל. היא קשורה גם למאמץ רחב יותר לעצב מחדש את המזרח התיכון כמרחב של שיתוף פעולה כלכלי ותחבורתי בין מזרח למערב

החכם - זה שיודע בדיוק מה המורכבות ובכל זאת הוא מתייצב לשירות צבאי. התם - זה שלא שואל יותר מדי שאלות. לא כי הוא לא מבין, אלא כי הוא מאמין באנשים שלצידו. במדינה שלו. הוא שם כי ככה צריך. שאינו יודע לשאול - זה שאפילו לא הספיק. הצעיר מידי, חדש מידי, עוד לפני שהספיק לנסח לעצמו תשובות גדולות על החיים, כבר מצא עצמו בחזית. ולצדם יש בן נוסף. זה שאינו מגיע

דמויות כמו ג’ארד קושנר וסטיב ויטקוף פועלות לעיתים מתוך היגיון של עסקה: צמצום חיכוך עכשיו, מתוך תקווה שהעתיד יסתדר בהמשך. אלא שבמזרח התיכון, העתיד אינו מסתדר מעצמו. הוא מתוכנן, נבנה ולעיתים גם מנוצל

כאשר כל הזירות פועלות יחד — אין מדובר רק באתגר צבאי. גם צבא חזק אינו יכול להכריע בכל הזירות במקביל. דברי הרמטכ״ל על "שמיכה קצרה" אינם תיאור — אלא אזהרה

ועידת מדריד עדיין צריכה ויכולה להוות דוגמא לתמונת סיום הרצויה של המלחמות בעזה, באיראן ובלבנון. בבסיסה ההבנה כי הפתרונות לבעיות יושגו סביב שולחן הדיונים ולא בסבבי לחימה שאין להם סוף

בפעם הבאה שאתם רואים סרטון ויראלי על קשישה "לא אחראית" שנשארה לשבת על הספה בזמן האזעקה - תזכרו שלרוב זה רק כי היא נאלצת להמר האם להישאר בבית ולהיפגע מטיל או לקום למקלט ולשבור את הרגל או האגן בדרך

אף ישראלי לא ייצא נשכר מחוק זה שמכתים בדם את ספר החוקים שלנו. היחידים שירוויחו ממנו הם שונאי ישראל שמקבלים הוכחה לטענתם שאנו מדינת אפרטהייד ולצידם חברי הכנסת של עוצמה יהודית שיגרפו בזכות החוק עוד כמה מצביעים