ארוחת הסדר וקריאת ההגדה מסתירות בתוכן מהפיכות מחשבתיות אדירות של העם היהודי. הצעירים, השאלות, הדאגה לרעב וההתנגדות לפולחן המנהיג, הם הערכים העומדים במרכז החג

כשההצעה הוצגה לראשונה בממשלה הרשתי לעצמי לכנותה במילים שאני ממעט מלהשתמש בהן: ארמון חול, משחק מראות מתעתע. כעת, אחרי התיקונים הבלתי-חוקיים בעליל שנוספו אליו, זהו אחד התקציבים הגרועים בתולדות המדינה

שנים קיימת ברית אזורית בשדה הקרב - הגיעה העת להביא אותה גם לשדה התודעתי. ומה שיכול להמחיש זאת היטב הוא קמפיין הסברה ישראלי-אמירתי סביב הנחיות אוכלוסייה

נתניהו עושה כבשלו בהערכות מודיעין ובונה במעמד צד-אחד (ובהקלטות מראש) לציבור הישראלי תמונה, המתאימה לצרכיו. גם הכנסת והאופוזיציה, במידה רבה, נוכחות-נפקדות בתהליך זה, ואינן מקשות בשאלות נוקבות

בלשכת נתניהו נהגו לכנות את בנט "ביבון", ביבי בדגם קטן, המונח המדויק יותר עבור בנט הוא ביבי מעודכן. תקופת העבודה הצמודה לנתניהו, בצירוף תכונות האופי הזהות והדי.אן.איי המטכ״ליסטי הדומיננטי והמשותף לשניהם הפכו את בנט לגרסה רעננה של נתניהו

דמויות כמו ג’ארד קושנר וסטיב ויטקוף פועלות לעיתים מתוך היגיון של עסקה: צמצום חיכוך עכשיו, מתוך תקווה שהעתיד יסתדר בהמשך. אלא שבמזרח התיכון, העתיד אינו מסתדר מעצמו. הוא מתוכנן, נבנה ולעיתים גם מנוצל

החכם - זה שיודע בדיוק מה המורכבות ובכל זאת הוא מתייצב לשירות צבאי. התם - זה שלא שואל יותר מדי שאלות. לא כי הוא לא מבין, אלא כי הוא מאמין באנשים שלצידו. במדינה שלו. הוא שם כי ככה צריך. שאינו יודע לשאול - זה שאפילו לא הספיק. הצעיר מידי, חדש מידי, עוד לפני שהספיק לנסח לעצמו תשובות גדולות על החיים, כבר מצא עצמו בחזית. ולצדם יש בן נוסף. זה שאינו מגיע

אף ישראלי לא ייצא נשכר מחוק זה שמכתים בדם את ספר החוקים שלנו. היחידים שירוויחו ממנו הם שונאי ישראל שמקבלים הוכחה לטענתם שאנו מדינת אפרטהייד ולצידם חברי הכנסת של עוצמה יהודית שיגרפו בזכות החוק עוד כמה מצביעים