בעולם זה כבר עובד למה לא אצלנו? דמיינו לעצמכם מצב שבו יום אחד אתם מקבלים מכתב ממדינת ישראל. המכתב מודיע לכם שנבחרתם, ביחד עם עוד 299 אזרחים, להשתתף בתהליך חשיבה מעמיק על אחת הבעיות הגדולות שעומדות בפני המדינה. לאחר מכן, מגיעים המומחים - מגוון של קולות מכל קצוות הקשת

זה לא מפתיע שבשנת 2025, העובדה שנשיא ארצות הברית הפיץ סרטון שכזה כבר לא יוצרת כותרות מרעישות, אלא דווקא העובדה שאנו עומדים חסרי מילים מול ההחלטה להשתמש בטכנולוגיית הדיפ-פייק למטרה בידורית, כאשר דיני נפשות מונחים על הכף

אם יוחלט לחקור את אירועי 7 באוקטובר, הרי שיש צורך בוועדה "מדינית", שתבחן את המדיניות הישראלית ואת תפיסת ההגנה מול הרצועה, בוועדה "צבאית", שתחקור את קריסת צה"ל ובוועדה "מנהלית" שתחקור את אי-תפקודה של הממשלה אחרי אותו יום. ספק אם יסכימו לכך ואולי המוצא יהיה בחירות

הסיפור של אגם ברגר, כמו גם של כלל הגיבורים, החטופים והחטופות, הוא לא רק סיפור על הישרדות, הוא סיפור על עמידה איתנה מול אתגרי החיים, על האמונה שלא נפלה גם במצבים הקשים ביותר. זהו סיפור שמזכיר לנו שגבורה יהודית היא לא רק פרק בהיסטוריה, אלא משהו שעדיין חי ונושם בתוכנו

מכלול התיאורים המטלטלים והבהירים להדהים של אלי שרעבי בריאיון ב"עובדה" ציירו תמונה שאמורה לחתום כל דיון, ויכוח או פקפוק בנוגע לחשיבות העליונה של השבת יתר החטופים. כי אין שום טעם בכל הדיבור המנופח והריק על סמלים ועל "הכי מוסרי בעולם" אם לא עושים הכל כדי להחזיר את מי ששרעבי נאלץ להשאיר מאחור