אל תחשבו איך למנוע מהילדים שלכם לצפות בסרטון של חטיפת התצפיתניות - כדאי שהם יצפו בו. כדאי שגם בהם יאחז הפחד הבריא שאוחז, מאז 7 באוקטובר, בכל ישראלי שפוי. הפחד שמביאה איתה ההבנה של מה שעלול לקרות למדינה כאשר המפתחות מופקדים לאורך שנים ארוכות מדי בידי ראש ממשלה שקוע בפלילים, בענייניו הפרטיים ובשימור שלטונו

מדינת ישראל אישרה ל-30 איש בלבד לעלות למירון במוצאי שבת - אבל הקצתה לכך עשרה מיליון שקל, כי היא יודעת שלהחלטה אין משמעות ובפועל יגיעו יותר. וזו אותה תפיסת הכלה שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר, ושמשמשת כתוכנית ההפעלה בכל תחום בחיינו: נכיל את המציאות במקום להתמודד איתה

יש בשיח הישראלי מי שמבקר את עצם העלאת השאלות והספקות מצד הציבור, בטענה שהן מחלישות את רוח העם בעת שניטשת לחימה עזה. על אותם מבקרים לדעת כי עוצמת הדמוקרטיה נובעת משיח פתוח וביקורתי, וכי חזות של חברה חסונה ומגויסת מהווה לרוב כסות מלאכותית לחלל ולחולשה פנימיים. חברה שמטילה ספק, כולל בעת חירום, היא חברה בריאה המסוגלת לחשבון נפש, ולכן גם לתיקון

השאלה היא לא מי ישלוט בעזה ביום שאחרי אלא "איך מי שינהל את החיים האזרחיים בעזה ישתלב בניצחון על חמאס ובהבטחת הביטחון של אזרחי ישראל". אסור שהשאלה הזו תהפוך להיות פוליטית-פופוליסטית אלא תנוהל בצורה בוגרת ואחראית