חייב אדם להיות באחדות, לראות עצמו שותף לזיכרון הנופלים, ושותף לתחושות משפחות החטופים, שכן הלילה הזה לא כולנו מסובין. כפי שאויבינו לא הבדילו בינינו, אסור שנבדיל גם אנחנו | טור מיוחד מאת שני אביגל, שבנה עידו ז"ל נהרג בשנת 2021 מפגיעת רקטה בביתו בשדרות

40 שנה הלכו בני ישראל במדבר כדי לממש את כמיהתם לארץ ישראל - כפי שאני, משפחתי וקהילתי עשינו לפני 40 שנה, ב"מבצע משה", וכפי שאנחנו ממשיכים לצעוד אל ליבה של החברה הישראלית. השנה, בליל הסדר, נספר את הסיפור שלנו - נרחיב את יציאת המצרים הפרטית שלנו, ונרגיש שהיינו אנחנו בני ישראל, בכל המובנים

כיום לא ניתן להכריע בסוגיות קריטיות לעתיד המדינה, משום שההחלטות לא זוכות לאמון הציבור על רקע הפקפוק במניעי נתניהו נוכח מצבו המשפטי והפוליטי. הדרך להשתחרר מהפקק הזה היא נטרול שורשי בעיית האמון: הסדר טיעון שיסיים את משפט נתניהו, ושבמסגרתו גם תעוגן התחייבות ברורה מצידו לסיים את כהונתו בטווח של כתשעה חודשים

השנה, רגע לפני שאכריז "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" אקרא בקול גדול: "לשנה הבאה בבארי הבנויה", "לשנה הבאה בקריית-שמונה ההומה". בשנה הבאה, זקנים וזקנות המפונים מהצפון והדרום יזכו לראות ילדים משחקים ברחובות כפר עזה ובקיבוץ הגושרים

הימים המיוחדים המגיעים אלינו בכל שנה עם האביב איבדו את קסמם. חג הפסח המשפחתי עוד יותר מעצים את החסר: את אלה שנפלו ואת אלה שמוחזקים בידי האויב. איך יוכלו לשבת המנהיגים שלנו לשולחן ליל הסדר, לקרוא בהגדה וליהנות מסעודה, כשהשארנו אותם לרעוב למוות