קרקס האימים הפוליטי של בן גביר וסילמן אינו מעיד על "עוצמה יהודית", אלא על פשטת רגל מוסרית, יהודית ואסטרטגית

כשאדם אנטישמי נכנס לבית כנסת במנהטן בזמן תפילה, שובר פמוטים ופוצע מתפללים, זה לא שונה מחבורת נערים שפורצת לבית כנסת בירושלים ומשחיתה דגל גאווה. הכל חלק מאותה מלחמה נגד יהודים ליברלים וחילונים, שמבקשים לציין את יהדותם אחרת. אלא שאת האור שלנו אי אפשר לכבות 

מול הכניסה של בני משפחות שכולות רבים לזירה הפוליטית, כדאי לקבוע כלל פשוט: את החיים צריך לשפוט, ואת המתים להשאיר מחוץ לקמפיין

ההתנהלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקראת הפריימריז, והחלטותיו בנוגע לשריונים, נראו תמוהות ובלתי ניתנות להסבר. ואז התפרסם משהו שגרם לכל התמונה להתבהר - לפחות מבחינה התנהגותית

נראה כי נשיא ארצות הברית השתכנע שחזרה למלחמה רחבה אינה מבטיחה את תמונת הניצחון שהוא חפץ בה. אבל בראיית טהרן, כניעה לתכתיבי ארצות הברית ופתיחת הורמוז ללא תנאי בתמורה להפסקת אש, שאינה מבטיחה את הסרת איום המלחמה ואינה מספקת ערבויות כלכליות וביטחוניות, מסוכנות יותר מהסלמה העלולה להוביל לסבב לחימה נוסף