בזמן מלחמה הציבור מאבד את סבלנותו ואת נכונותו להתחשב במי שעושים כל שביכולתם כדי להשתמט – אלו המסרבים לקחת חלק בהגנה המשותפת, אך תובעים ליהנות מהביטחון, מהשגשוג וממשאבי המדינה

כשלחמו בלבנון, ושילמו, אף אחד לא היה מעז להטריד אותם על פאצ'ים. בגלל זה אפשר להבין את ההורים של הלוחם מגדוד 50 שנשלח השבוע למחבוש בגלל פאץ' של המשיח. ולדמיין את התחושות שלהם

אין פה שום דילמה, רק דיל רקוב: ועדת חוץ וביטחון תתכנס היום לא כדי לעודד השתמטות תמורת ניצחון, אלא תמורת חודש וחצי בשלטון. 900 ימי מילואים של ילדינו, עבור עוד 45 ימים בראשות הממשלה

ישראל מתנדנדת מקצה לקצה, בין תקווה להיסטריה, תלוי מי היה האחרון שהקשבנו לו. מאבדים את השפיות ואת החמלה בין לבין משימות הניקיון

סגירתה של עלמא היא תעודת עניות לכולנו – חילונים, דתיים ומסורתיים. תרבות, כל תרבות, מתפתחת מתוך דיאלוג וחיכוך. ולכן זהו אינטרס משותף לא לאבד בית מדרש חשוב כל כך

רבים מקרב הציבור הימני טוענים שנושא הגיוס הוא רק אמתלה להפלת ביבי ורואים בציבור הדתי המתנגד לחוק כאידיוטים שימושיים. לצערנו גישה זו עלולה לתפוס מקום, אחרת מדוע אין מספיק חברי כנסת מכל הסיעות המתגייסים לחוקק חוק להארכת השירות הסדיר - בנפרד מסוגיית הגיוס - על מנת להקל על משפחות המילואים

היום אולי כבר אין צורך להאיר פיזית את הדרך ל"חיידרים" בפנס, אבל האימהות הן מי שממשיכות להוות ציר קריטי בהישרדות והמשכיות עולם התורה

ההוויה היהודית התרגלה להכיל מורכבויות כחלק מזהותה. היהודי נע בין קידמה למסורת, בין שוויון לחירות, מקיים דיאלוג בין אוניברסליות לפרטיקולריות, ומשלב בין לאומיות לדתיות