מול האיום האיראני ולאחר המתקפה נגד ישראל, הנשיא האמריקני יכול כעת לעצב את מורשתו - ולהשיב את ההרתעה והעוצמה האמריקנית אל השולחן, לאחר שנים של דשדוש ושחיקה

על אף הכותרות על "נטישת ישראל", מרבית העוזבים את ישראל בשנים האחרונות הם עולים חדשים, ולא ישראלים מלידה - כך שהבעיה המרכזית אינה עילת הסבירות, אלא חוק השבות המנוצל לרעה 

אם היו אלו בני משפחותיהם, ציר פילדלפי היה הופך לציר מדברי שומם ולא חשוב. "לחץ צבאי" היה שטות גמורה, הערבות ההדדית הייתה הופכת להיות הערך החשוב ביותר בחיי האומה ופדיון שבויים הייתה מצוות ייהרג ובל יעבור

במלאת שנה לטבח, נעלמו כליל הקונספציות, נעלמו תפיסות, חזונות והשקפות עולם ביחס לעתיד מדינת היהודים במרחב המזרח-תיכוני הערבי והפלסטיני - ונשארה רק הסגידה לכוח. גם זו אופציה מסוכנת – מסוכנת לא פחות מקונספציה שגויה - שעלולה שוב להובילנו לאסון

נשיא ארצות הברית היקר, השמד את הגרעין האיראני. הרוב האיסלאמי באיראן, עיראק, תימן, סוריה ולבנון מצפה שתציל אותם ממשטר האייתוללות הג׳יהאדיסטי אחרי 45 שנה

 מתי נחזור הביתה. מתי יקראו לנו שוב. מתי נאכל. אם נאכל. אם אאבד את הקידום בעבודה. אם עוד לגיטימי להיעלם מהעבודה. אם ישאירו אותי בעבודה. אם נהיה באותו איזור גם מחר. אם נהיה מחר

על כולנו שרתה בחג הארוך הזה חופת עצב עבה, כולנו התכנסנו מצופפים בין כנפיה של שמיכת כובד ענקית משותפת, וחיפשנו, כמו בימים רבים אחרים, מזור לנפש, מתפללים להחזיק ביחד את כל החלקים שלנו, שמתפרקים ומתפרקים ומתפרקים, חלקי שלם מרוסקים ומנופצים של עם