לממשלת הנוכחית אין כלים שונים מאלה שהיו ללפיד או בנט כדי להתמודד עם הטרור וליצור הרתעה מיידית. אבל היא חייבת לבוחריה שינוי מדיניות ושיח

המחנה המוכה והמפורר עשוי היה להישאר כזה, אלמלא התקשה ראש הממשלה להתאפק ותחב לאפו את ההפיכה המשפטית. ביהירותו הוא העיר ענק רדום

אחרי שמיהר כאיש אופוזיציה לכל זירת פיגוע, השר מבין שבזירה הפלסטינית אין פתרונות קסם. האופציות שמונחות בפניו נעות בין גרועות לבין גרועות יותר

ירושלים עייפה, רוויית סמלים, קדושה מדי, מדממת מדי, מחולקת, לא מפויסת, תמיד בכוננות. אחרי הפיגועים, ההפגנה אמש נראתה כמו אירוע זיכרון

גם בסופ"ש המדמם היו מי שצעקו "מוות לשמאלנים" והיכו עיתונאים. איך איבדנו כחברה את הבסיס המשותף, את הערבות ההדדית והערכים שפעם כולנו חלקנו?