גדלתי לאבא שהילל את היטלר ומוחי נשטף בשנאה ובנאומים של נסראללה ובן לאדן. אחרי קריאת ספרו של אלן דרשוביץ, חוויתי משבר מצפוני ובאתי לישראל לביקור ששינה את חיי

המבט בעיניים, העלעול באלבומים והביקור בחדריהם הריקים של החללים שדוקרים בלבנו - כל אלה מהווים חלק משליחותנו

עמוק בתוך הלילה, דפיקה בדלת. אני יוצא מהחדר ורואה אותם. את מבשרי הבשורה. אימא צעקה לאבא: "דן תבוא מיד, יש חיילים בדלת". אבא צעק: "לא, לא, לכו מכאן". הרגשתי שנפלתי איתה. עם הזמן שעובר אני מתרומם, אבל הלב נשאר איתה

דובר צה"ל, תא"ל יואב (פולי) מרדכי, כותב על פקודים ומפקדים ששכל במהלך שנות שירותו. אלו שבמותם ציוו את החיים