העשור האחרון ידע התפתחויות רבות בתחום התוכנה. יכול הייתי להציג כאן שלל תוכנות חדשות, אבל במקום זה, בחרתי להתמקד בכמה אירועים וסיפורים בתחום שהשפיעו על העשור האחרון, ואפילו עצבו אותו - ורובם כאן כדי להישאר לפחות בשנים הקרובות. טומו אריגטו מיסטר רובוטו עשרות שנים שאלו אנשים את עצמם מה יקרה כשהרובוטים ייכנסו באמת לחיינו, אבל אף אחד לא חשב שבסופו של דבר, עוד לפני שהם באמת ישתלבו ביום יום הפיזי שלנו, הם יהפכו לתוכנות מחשב - שמכונות בוט. [caption id="attachment_285144" align="alignnone" width="600"] צ'טבוט. צילום: BigStock[/caption] הבוטים לא נוצרו בעשור הזה, אבל במחצית השנייה שלו הם קיבלו תאוצה בגלל השימוש המסיבי בהם ברשתות החברתיות, בעיקר בפייסבוק ובטוויטר, כצ'טבוטים. השימוש העיקרי בהם הוא צרכני - כדי לעזור ללקוחות לקבל מידע רלוונטי מהר וכדי לחסוך זמן בפניות טלפוניות או באמצעים אחרים, אבל מהר מאוד התחיל להתברר כי ברשת פועלות רשתות של בוטים שלא רק מתנהגים כמו אנשים, אלא גם מתקשרים אחד עם השני, ועוזרים להפיץ מידע מוגדר ומסוים שגופים גדולים, כולל ממשלות, רוצים להשתמש בו כדי להשפיע על השיח הציבורי. הנושא עלה במערכת הבחירות אצלנו, כשהניו-יורק טיימס חשף את מה שהוא כינה רשת בוטים בשירות בנימין נתניהו והליכוד - חשיפה שהם הכחישו, ואף הביאו אנשים חיים שטענו שהם-הם אותם "בוטים". פייסבוק וטוויטר, אחרי שספגו ביקורת רבה, מנסות להילחם בתופעה ומדי פעם מדווחות על "לכידת" רשת בוטים וחסימתה. ברמה המקומית, ה-"ביבי בוט" קיבל את הפרסום הרב ביותר, אבל ברמה העולמית, אין ספק שההשפעה לכאורה על הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016 היא הדוגמה הבולטת מכולן. מה שלומך, סירי? ב-4 באוקטובר 2011, כשאפל הודיעה שהיא תשלב את סירי ב-iPhone 4s, היא הזניקה את עידן העוזרות האישיות, והביאה את הבינה המלאכותית לקדמת הבמה באופן ובדרך שלא היו ידועים עד לאותו הרגע. כמו הרבה דברים אחרים, אפל לא פיתחה את סירי, שבכלל נולדה ארבע שנים קודם לכן כחברה עצמאית - היא רכשה אותה ב-2010 והפכה אותה לכלי חכם שאין כיום חברה גדולה שאין לה כזו: אלקסה של אמזון, קורטנה של מיקרוסופט והאסיסטנט של גוגל. [caption id="attachment_299003" align="alignnone" width="600"] העוזרת הקולית שפתחה עידן חדש. סירי. צילום: BigStock[/caption] נכון שאף אחת מהן לא ממש תומכת בכל השפות, ונכון שבמיוחד בעברית או בשפות אנגלו-סקסיות כבדות כמו סקוטית החיפושים יכולים להיות מאוד משעשעים, אבל כולן מציגות יכולת עיבוד שפה טבעית ברמה גבוהה, שמעבר לקיצור הדרך בביצוע חיפושים נענית לפקודות קוליות לביצוע פעולות - ולא רק לחייג לחבר. העוזרות האישיות משולבות כיום במכשירים חכמים נוספים, ובמיוחד סוגים שונים של רמקולים שהם מעין פורטלים ביתיים. כנראה שבעתיד הלא רחוק הן תגענה גם למקררים, מזגנים, מכונות כביסה ועוד. הממותה החברתית תמיד ידענו שבכיסים של החברה של איש העשור הנבחר של אנשים ומחשבים יש הרבה מאוד, אבל כנראה שעד הרכישה של ווטסאפ בפברואר 2014 לא ידענו עד כמה. בכל שנה בעשור הנוכחי, פייסבוק רכשה כמה חברות, ולא מעט משקיעים ובעלי סטארט-אפים ישראליים הכניסו לכיסים שלהם כמה מיליוני דולרים טובים. למשל אונבו, שעל בסיס רכישתה הוקם הסניף הישראלי של פייסבוק. אבל ברכישתה של ווטסאפ היא השקיעה, בסיכומו של דבר, לא פחות מ-22 מיליארד דולר. [caption id="attachment_305635" align="alignnone" width="600"] פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם. צילום: BigStock[/caption] מבין הרכישות שסכומן ידוע, הבאה בתור היא אוקולוס ומשקפי ה-VR שלה, שהצטרפה לפייסבוק חודש אחרי ווטסאפ, והשלישית היא אינסטגרם תמורת מיליארד דולר באפריל 2012. פייסבוק רכשה את אינסטגרם ואז את ווטסאפ כי היא הבינה ששוק הרשתות החברתיות נמצא בשינוי, שלצד לא מעט משתמשים חדשים יש הרבה מאוד שעוזבים אותה ושעבור בני נוער רבים היא כבר מצטיירת כ-"זקנה" ולא ממש רלוונטית. לכן היא גם ביצעה שינויים ברשת שלה ובאינסטגרם, שהבולט שבהם הוא הסטוריז, שבמקור היו בסנאפצ'ט. בנוסף, באחרונה, באחד העדכונים, היא שילבה את הסמליל של פייסבוק במסכי הכניסה של ווטסאפ ואינסטגרם, כדי להזכיר לכולם שלא משנה לאן הם הולכים, רוב הסיכויים שהם ייתקלו בפייסבוק. צוקרברג יכול להתענג על הכישלון הצרכני של גוגל פלוס של המתחרה הגדולה ולקוות שהסנאט לא יכריח אותו לפרק את השילוש החברתי הלא קדוש של החברות שלו. משחק ה-הרבה יותר מעשור בלוקים גושיים גדולים עם פיקסלים שרואים היטב גם ממרחק רב, עולם תלת ממדי לכאורה, ודמויות וכלים שנראים כאילו יצאו ממחשב משנות ה-70 המאוחרות רק בצבע - אלה כל מה שצריך כדי לגרום למשחק להפוך מקסימום לבדיחה יפה. אבל מיינקראפט, על אף שבהתחלה היה משחק על שום דבר, הפך למשחק הכי נמכר בתולדות הענף. [caption id="attachment_291137" align="alignnone" width="600"] מיינקראפט. צילום: BigStock[/caption] הוא מתקרב למכירה של 200 מיליון יחידות מאז הושק ב-2011, והיה לחביב הקהל והביקורות עוד לפני שמיקרוסופט רכשה אותו ב-2014. לא רק שהוא מוכר, לפי החברה, יותר מ-100 מיליון איש משחקים בו בכל חודש, אלא הוא צפוי להיות כאן עוד הרבה זמן. מאז המצאתו, איך לא, נולדו לו כמה כותרי משנה, כולל Earth החדש יחסית, אבל בזכות מצבי משחק שונים ומגוונים, המשחק המקורי עדיין יותר מרק פופולרי. הפוקימון שיצא לכבישים הרבודים אני מאלה שחושבים שהמציאות המדומה/רבודה עוד רחוקה מהגדרה כהצלחה, אבל פה ושם יש מקרים שבהם זה עובד כמו שצריך. Pokémon Go, המשחק שהשיקה ניאנטיק ביולי 2016, הוא דוגמה לשימוש נכון במציאות הרבודה כדי להביא משהו אחר לשוק המובייל - במקרה הזה, לעשות פעילות מחוץ לבית. [caption id="attachment_262153" align="alignnone" width="600"] הלהיט שדעך. Pokémon Go. צילום: Mbruxelle, BigStock[/caption] המטרה של המשחק היא לאתר בעולם המציאותי פוקימונים וירטואליים אחרים ואחר כך לנהל אותם, לגדלם, לאמן אותם ולשלוח אותם לקרבות מול פוקימונים אחרים - בדיוק כמו בסדרת הטלוויזיה, שהפכה כבר מזמן להיסטוריה בזמן אמת. המשחק הגיע ליותר מ-100 מיליון שחקנים פעילים ביום, אבל דעך די מהר, עד שטיפול נכון של החברה הביא אותו ליציבות מסוימת, כך שהוא עדיין זוכה להורדות רבות בכל יום ואינו אופנה חולפת. מה יהיה עם אובר? שירות התחבורה השיתופית עשה בעשור הנוכחי מהפכה בעולם. הוא הושק בסן פרנסיסקו ב-2011 והפך כמעט מיד לסיפור הצלחה בארצות הברית, כשכל אחד יכול היה להפוך לנהג, אם יש לו סמארטפון עם תמיכה ב-4G וב-GPS. בשיאה התגאו בחברה בעשרות אלפי נהגי אובר בכל אחת מהערים הגדולות בעולם שבהן היא פעלה, ועל אף שיש לה מתחרים כמו ליפט, היא נחשבת לזו שהזניקה את הענף. [caption id="attachment_256168" align="alignnone" width="600"] אובר. צילום אילוסטרציה: BigStock[/caption] בדרך נקשרו בשמה לא מעט סיפורים מכתימים: מרוצח שהשתמש בשירות כדי למצוא את הקורבנות שלו, עבור בתלונות על הטרדות מיניות וכלה במאבקים נגד נהגים שדרשו - וקיבלו – פיצויים, לאחר שבתי המשפט דחו את טענת החברה שהם לא עובדים שכירים שלה. בארץ, ובמקומות אחרים, נולדו שירותי קארפול, וחלק מהטכנולוגיות של אובר שולבו באפליקציות להזמנת שירותי תחבורה, אבל אובר עדיין לא כאן.

השינויים הטכנולוגיים המהירים שאפיינו את העשור המסתיים השבוע הניבו רכישות רבות של חברות IT. לעתים היו לכך סימנים מקדימים, עם ירידת ערך שוק עקבית של הנרכשת, ולעתים הדבר בא בהפתעה. בפסקאות הבאות אציין את הבולטות שבהן. ב-2015 דל רכשה את EMC תמורת 67 מיליארד דולר. הייתה זו עסקת הרכישה הגבוהה ביותר אי פעם בעולם ההיי-טק: יותר מ-37 מיליארד הדולרים שאוואגו טכנולוגיות הסינגפורית שילמה על ברודקום באותה השנה, ויותר מרכישת HP את יצרנית המחשבים האישיים קומפאק ב-25 מיליארד דולר ב-2001. הרכישה יצרה "מפלצת IT": דל שינתה את המיקוד שלה כספקית של מחשבים אישיים ומיצבה את עצמה כשחקנית הפועלת בכלל עולמות ה-IT. גם העסקה הבאה הייתה אחת הגדולות בעשור האחרון בעולם ה-IT, אם כי קטנה יותר מזו שבה דל רכשה את EMC: בשנה שעברה, יבמ רכשה את רד-האט תמורת 34 מיליארד דולר במזומן. רד-האט היא חברת הקוד הפתוח הגדולה בעולם ומהמפיצות של מערכת ההפעלה הפתוחה לינוקס. זו העסקה הגדולה ביותר שיבמ ערכה אי פעם, ונועדה לסייע לה במאבקה לנתח שוק בעולם הענן. Sic transit gloria mundi סיק טרנזיט גלוריה מונדי (Sic transit gloria mundi) הוא ביטוי לטיני שפירושו "כך חולפת תהילת עולם". ב-2016, זירוקס הוותיקה, שהוקמה ב-1906, הודיעה שהיא מתפצלת. החברה חולקה לשתי ישויות: האחת בעולם המדפסות, ניהול ההדפסה וניהול המסמכים, והשנייה במיקור-חוץ של IT. זירוקס הצטרפה בכך לרשימה לא קטנה של חברות שנדרשו לעשות זאת כדי לשרוד בשוק תחרותי וזריז מבעבר. ב-2014, ענקית המחשוב HP התפצלה לשתי חברות: האחת, HP Inc, עוסקת במחשבים אישיים ובמדפסות, והשנייה, HPE, במחשוב ארגוני. בסוף העשור נפגשו שתי החברות הוותיקות שוב: זירוקס הציעה להשתלט על HP Inc תמורת 33 מיליארד דולר. HP, מיצרניות המדפסות הגדולות בעולם, וזירוקס, מהספקיות הגדולות של מכונות צילום, נאבקות כל אחת על עתידה הכלכלי, בשל פגיעה בליבה העסקית של השתיים: התעניינות הולכת וקטנה של ארגונים בהדפסות משרדיות. סימנטק עלתה, ירדה, עלתה ונמכרה ב-2015 סימנטק מכרה את וריטאס, עסקי אחסון וגיבוי הנתונים שלה, לקבוצת משקיעים בראשות קרלייל. סכום העסקה היה גבוה - שמונה מיליארד דולר במזומן, ולמרות זאת, מדובר בהפסד עבור ענקית אבטחת המידע, שקנתה את וריטאס בעשור הקודם תמורת 13.5 מיליארד. כל זה לא עזר לענקית אבטחת המידע: אחרי משא ומתן קשה, ברודקום רכשה השנה את החטיבה הארגונית של סימנטק תמורת 10.7 מיליארד דולר. זאת, אחרי שהתברר לברודקום שלא תוכל לרכוש את כל החברה, כפי שרצתה. הייתה זו הרכישה השנייה של ענקית השבבים בעולם התוכנה: בשנה שעברה היא קנתה את CA Technologies תמורת 18.9 מיליארד דולר במזומן. שתי הרכישות זכו לקבלת פנים צוננת מצד האנליסטים והתקשורת, שכינו אותן "הרכישה הכי מוזרה בעולם". שבבים + אבטחת מידע החיבור שבבים + אבטחה מוביל לאינטל, שרכשה את מק'אפי ב-2010 תמורת 7.68 מיליארד דולר. לקח לאינטל שש שנים להבין שטעתה: ב-2016 היא מכרה מחצית מהבעלות על ענקית האבטחה לחברת ההשקעות TPG ב-4.2 מיליארד דולר. ב-2014, לנובו סיימה את רכישת עסקי השרתים x86 של יבמ תמורת 2.1 מיליארד דולר. הענק הכחול המשיך להיפטר מהחומרה שלו: ב-2014 העבירה החברה ליצרנית המעבדים גלובל פאונדריס את חטיבת ייצור השבבים שלה, ואף שילמה לה 1.5 מיליארד דולר. ועוד שבבים: סופטבנק, חברת התקשורת היפנית הענקית, קנתה ב-2016 את ARM, המתכננת המובילה בתחום השבבים לטלפונים חכמים, תמורת כ-32 מיליארד דולר. התיאבון של מארק צוקרברג חודשים ספורים לפני הנפקתה הצפויה של הרשת החברתית הגדולה בעולם, רכשה פייסבוק ב-2012 את אינסטגרם תמורת מיליארד דולר. מדובר בסכום כמעט דמיוני, בטח במונחים של אז, בהתחשב בעובדה שליצרנית האפליקציה הפופולרית לא היו הכנסות של ממש. תיאבונו של מארק צוקרברג לא פסק: ב-2014 פייסבוק רכשה את ווטסאפ תמורת 19 מיליארד דולר (שהיו בסיכומו של דבר ל-22 מיליארד). בכך ביססה הרשת החברתית הפופולרית בעולם את אחיזתה בתחום המובייל והפכה לגוף הגדול ביותר מבחינת מספר המשתמשים. ב-2016, מיקרוסופט הפתיעה ורכשה חברה מתחום שאינו קשור אליה: הענקית מרדמונד קנתה את הרשת החברתית העסקית לינקדאין תמורת 26.2 מיליארד דולר במזומן. אקזיטים ציוניים ולצד הכחול-לבן: ב-2013, גוגל רכשה את ווייז הישראלית תמורת 1.1 מיליארד דולר - הסכום הגבוה ביותר ששולם עד אז לרכישת חברה שמפתחת אפליקציה סלולרית. ב-2017 אינטל קנתה את מובילאיי תמורת יותר מ-15 מיליארד דולר. שנתיים לפני כן רכשה יצרנית הזיכרונות הקשיחים ווסטרן דיגיטל את יצרנית הזיכרונות הניידים סנדיסק, שהוקמה על ידי הישראלי לשעבר אלי הררי, ב-19 מיליארד דולר. במרץ 2012 קנתה סיסקו את NDS הישראלית לשעבר תמורת חמישה מיליארד דולר. בנובמבר באותה השנה רכשה NCR האמריקנית את ריטליקס תמורת כ-750 מיליון דולר במזומן. ב-2013 יבמ רכשה את טראסטיר, שפועלת בעולם האבטחה, תמורת מאות מיליוני דולרים.

עם פרוס שנת 2020 על חידושיה ושיבושיה, נדמה שאת העשור החולף בחדשנות טכנולוגית, הובילה טכנולוגיית הבינה המלאכותית. ה-AI שינתה את הדרך שבה עושים עסקים, נוהגים, משווקים מוצרים ופתרונות, סוחרים בכסף או משקיעים אותו, ועוד. הבינה המלאכותית משנה, למעשה, את המתכונת בה פעלו תעשיות רבות בעשור הקודם, ובהן כספים, בריאות, קמעונאות, תחבורה ומדיה, והיא צפויה לייצר […]

ההיי-טק מוביל ברשימת עשירי העולם של בלומברג: בכירי הענף נמצאים בראש הרשימה, ומהווים מחצית מהעשירייה הראשונה ו-23 מ-100 האנשים המדורגים בה. את המקום הראשון כובש ג'ף בזוס, שחזר אליו לאחר שעקף את ביל גייטס, שהוכתר כאיש העשיר ביותר בעולם רק בחודש שעבר. [caption id="attachment_256990" align="alignnone" width="600"] ביל גייטס. צילום: מחלקת DFID הבריטית, מתוך ויקיפדיה[/caption] שוויו של בזוס עומד על 116 מיליארד דולר וגייטס, שירד למקום השני, לא מפגר בהרבה אחריו, עם 113 מיליארד. מייסד ומנכ"ל אמזון איבד ב-2019 סכום של 8.75 מיליארד דולר ומייסד מיקרוסופט הגדיל את הונו ב-23.1 מיליארד. הסיבה העיקרית לכך היא העלייה בשערי המניות של הענקית מרדמונד שהוא מחזיק. במקום השלישי נמצא המיליארדר הצרפתי ברנרד ארנול ואחריו וורן באפט. חמישי ברשימה הכללית, ושלישי בדירוג עשירי ההיי-טק, הוא מארק צוקרברג עם הון של 79.4 מיליארד דולר. גם הוא הגדיל את הונו במהלך 2019 - במקרה שלו ב-27.4 מיליארד דולר. במקומות השביעי והשמיני בדירוג הכללי נמצאים המייסדים של גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין - הראשון עם הון של 65.2 מיליארד והשני עם 63.3 מיליארד. הונו של פייג' עלה ב-14 מיליארד דולר וזה של ברין - ב-13.4 מיליארד. האישה היחידה בעשירייה הראשונה (והיא אינה מתחום ההיי-טק) היא ג'וליה פלשר קוך, שהרוויחה את כל הסכום, 62.1 מיליארד דולר, השנה - לאחר מות בעלה, דיוויד קוך, כחלק מהחברה רבת הזרועות שלהם, תעשיות קוך. [caption id="attachment_276643" align="alignnone" width="600"] לארי אליסון יו"ר ומנהל טכנולוגיות ראשי באורקל. צילום: יח"צ אורקל[/caption] בכיר ההיי-טק הראשון בעשירייה השנייה הוא לארי אליסון, שמדורג במקום ה-14 ברשימה עם 59.3 מיליארד דולר - 9.93 מיליארד יותר מאשר בסוף השנה שעברה. סטיב באלמר, לשעבר מנכ"ל מיקרוסופט, מדורג מיד אחריו, לאחר שהונו עלה השנה ב-19.9 מיליארד דולר ל-58.5 מיליארד. באלמר אמנם פרש מהחברה ב-2013, אך הוא עדיין בעל מניות רבות בה. במקום ה-19 ברשימה הכללית והשמיני מבין בכירי ההיי-טק ממוקם ג'ק מא, מייסד עליבאבא, עם 47.1 מיליארד דולר. מא, שלפני חודשים אחדים פרש מהחברה שהקים, הגדיל השנה את הונו ב-11.4 מיליארד דולר. אחריו בדירוג אנשי ההיי-טק, ובמקום ה-23 ברשימה הכללית, נמצא פוני מא, המייסד המשותף והמנכ"ל של התאגיד הסיני טנסנט, עם הון של 39.4 מיליארד דולר - 7.17 מיליארד יותר מאשר בסוף 2018. [caption id="attachment_241717" align="alignnone" width="600"] פרופ' האסו פלטנר, מייסד סאפ ויו"ר מועצת המנהלים בחברה. צילום: אבי בליזובסקי[/caption] רוב המיליארדרים הם אמריקנים. בקרב עשירי ההיי-טק יש סינים והודים, אך רק אירופי אחד - פרופ' האסו פלטנר, מייסד סאפ, ששוויו נאמד ב-15.2 מיליארד דולר, לאחר שזה עלה "רק" ב-3.2 מיליארד. לסיום, למקרה שתהיתם, מק'נזי בזוס, גרושתו של ג'ף, נמצאת במקום ה-25 ברשימה עם הון של 37.5 מיליארד דולר, שהשיגה בעיקר עקב נישואיה למייסד ומנכ"ל אמזון. בזוס הרוויחה השנה 20.3 מיליון דולר, כתוצאה מגירושיה.

סאטיה נאדלה מנכ"ל מיקרוסופט נבחר באחרונה לאיש השנה של הפייננשל טיימס, ולא בכדי. נאדלה פיתח את הענקית מרדמונד להיות הרבה מעבר לחברת תוכנה וחומרה, כפי שהיא נודעה במשך שנים, והצעיד אותה לעבר תחומים חדשים. בכך הוא הפך אותה שוב לרלוונטית, אחרי שרבים חששו שהיא עומדת לגווע. מיקרוסופט נוסקת כבר כמה שנים בתחומי הענן והקוד הפתוח, במיוחד עם פלטפורמת ה-Azure שלה, שנמצאת במקום השני מבחינת נתח השוק, אחרי AWS של אמזון. [caption id="attachment_208095" align="alignnone" width="600"] סאטיה נאדלה, מנכ"ל מיקרוסופט. צילום: קובי קנטור ז"ל[/caption] אדוארד סנואודן סנואודן הוא עוד אחד מהבולטים שאם הייתי צריך לדרג, הייתי שם באחד המקומות הראשונים ברשימת אנשי העשור. האיש הזה, שבעיניי ובעיני רבים אחרים הוא גיבור, ובעיני הממשל האמריקני הוא בוגד, חשף את שיטות המעקב השנויות במחלוקת של המודיעין האמריקני. סנואודן, שהיה עובד קבלן של ה-NSA, חשף ב-2013 כיצד הארגון עוקב לא רק אחרי טרוריסטים וגורמים המהווים איום על הביטחון של ארצות הברית, אלא גם אחרי אזרחים, כולל (ואף בפרט) אמריקנים - מה שאסור לפי החוקה. לאחר שמסר את המידע לגרדיאן ולוושינגטון פוסט, הוא נמלט מארצות הברית להונג קונג, שם שהה כמה חודשים בנמל התעופה, עד שרוסיה הסכימה להעניק לו מקלט. [caption id="attachment_221600" align="alignnone" width="600"] אדוארד סנואודן. צילום: היץ' אט נונק, ויקיפדיה[/caption] החשיפות של סנואודן לא גרמו למודיעין האמריקני ולגופי מודיעין אחרים בעולם להפסיק את שיטות המעקב שלהם, אבל הן שינו אותן במשהו והביאו למודעות רבה יותר של הציבור. וזה לא מעט. אדם נוימן סיפורו של היזם הישראלי הוא דוגמה קלאסית לעלייתו ונפילתו של. נוימן ייסד ב-2010 את WeWork - חברה להשכרת מתחמי עבודה, שמאז נסקה והייתה לאחת החברות הבולטות בעולם הסטארט-אפים, על אף שעם השנים היא הפכה לפחות חברת טכנולוגיה, כמו שהיא הציגה את עצמה, ויותר חברת נדל"ן. WeWork צמחה מסניף אחד בראשית העשור, בסוהו שבניו-יורק, ליותר מ-150 הסניפים שיש לה כיום ברחבי העולם, כולל כמה וכמה בישראל. [caption id="attachment_299925" align="alignnone" width="600"] אדם נוימן, מייסד WeWork. צילום: מתוך ויקיפדיה[/caption] אלא שכגודל העלייה כך עומק הירידה - הן של החברה והן של נוימן אישית. עקב שורה של שערוריות והרפתקאות כלכליות כושלות, ובמרכזן הנפקה שלא צלחה, השנה צנח שווי השוק של החברה מ-47 מיליארד דולר בחודש ינואר לפחות מארבעה מיליארד כיום. בעקבות כך אולץ נוימן להתפטר, לא לפני שהוא קיבל מצנח זהב נדיב ביותר, בסך של 1.7 מיליארד דולר (שכנראה יגדל ליותר משני מיליארד), מהתאגיד היפני סופטבנק, שלמעשה השתלט על החברה ובחודשיים האחרונים מחזיק את WeWork עם הראש מעל המים. בתקופה הקרובה נדע האם המהלך של סופטבנק הוא הנשמה זמנית לחברה גוססת, או ש-WeWork תשוב להצליח. סוזן פאולר אחד הדברים שייזכרו מהעשור האחרון הוא ה-MeToo# - התופעה המבורכת שהביאה נשים (וגברים) להתוודות ולהתלונן על הטרדות ותקיפות מיניות שעברו, בעיקר ברשתות החברתיות. התופעה הזו הביאה גם גל של נשות היי-טק "לצאת מהארון" ולספר על תרבות ההטרדות המיניות בחברות שונות בענף. פאולר היא אחת מהן: התלונה שלה (יחד עם אחרות) בטענה להטרדות המיניות המרובות באובר, שבה עבדה, החלה לגלגל כדור אש שהביא להתפטרותו של מייסד ומנכ"ל החברה, טראוויס קלאניק - בגלל אותן האשמות ומסיבות נוספות. פאולר נזכרת ברשימה זו לא רק בגלל המקרה שלה, אלא כנציגה של כל הנשים בהיי-טק שעוברות הטרדות מיניות, בין אם הן התלוננו על כך או לא. מדובר בנשים אמיצות, שעושות את חברות ההיי-טק למקומות טובים יותר לעבוד בהם. טים קוק המנכ"ל הנוכחי של אפל נכנס לרשימה זו הן כי הוא הקפיץ את החברה קדימה, אחרי ההזנקה של סטיב ג'ובס, והביא אותה להיות החברה הראשונה שחצתה את שווי השוק של טריליון דולר, והן בגלל ההשפעה החברתית שלה, לחיוב ולשלילה. [caption id="attachment_292287" align="alignnone" width="600"] מנכ"ל אפל, טים קוק. צילום: יח"צ[/caption] לחיוב, קוק יצא מהארון במהלך העשור, מה שסייע להביא את המגוון לאחד הדברים המדוברים והנעשים בעולם ההיי-טק, לפחות בכל מה שקשור ללהט"בים, ותרם לקהילה הגאה באופן כללי. לשלילה, בין המפעלים שמייצרים את המוצרים שלה נמצאים אלה של פוקסקון, שדו"חות על גבי דו"חות הוכיחו שהיא מעבידה אנשים בתנאי עבדות (כמה מהם אף התאבדו בשל כך), ורק החודש פורסמה תביעה שהוגשה נגדה ונגד ענקיות טק אחרות, שלפיה היא מעסיקה - גם כאן דרך קבלן - ילדים בקונגו בכריית מינרלים לטובת סוללות הליתיום, שחלקם מתו כתוצאה מכך. יש לציין שהחברות, כולל אפל, מכחישות. למה בחרנו במארק צוקרברג לאיש העשור? לחצו כאן כדי לדעת. לחלק א' לחצו כאן.

ארגוני זכויות אדם והתקשורת העולמית שבים ומאשימים את יוטיוב שבבעלות גוגל בהפצת תכנים שמלבים קיצוניות, שנאת הזר, גזענות ועוד רעות חולות. אבל כעת, תוצאות מחקר חדש סותרות זאת באופן די מובהק. החוקרים טוענים שבפועל, נכון ל-2019, המצב הפוך והאלגוריתמים של שירות הזרמות הווידיאו תורמים דווקא להפחתת החשיפה של הגולשים לתכני קיצון ואף "מחלישים רדיקליות באופן פעיל", באמצעות מערכת ההמלצות של האתר. בפוסט שפרסם במדיום סיפר מארק לדוויץ', חוקר אמריקני בתחום מדע הנתונים, כי "מחקר שערכתי לאחרונה עם אנה זייצב (חוקרת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ברקלי) עשה שימוש במתודולוגיה קפדנית בכדי לסווג ערוצים לקבוצות אידיאולוגיות. אנו משתמשים במערך הנתונים הגדול הזה על המלצות, כדי לשפוך אור על הטענות הנפוצות ביותר לגבי הקצנה אלגוריתמית. שלושה סוקרים אספו ידנית יותר מ-760 ערוצים פוליטיים וצפו בשעות של תוכן בכדי לסווג אותם כשמאל/מרכז/ימין, ולתת להם תגיות רכות", סיפר לדוויץ' בפוסט. 2. It turns out the late 2019 algorithm *DESTROYS* conspiracy theorists, provocateurs and white identitarians *Helps* partisans *Hurts* almost everyone else. ???? compares an estimate of the recommendations presented (grey) to received (green) for each of the groups: pic.twitter.com/5qPtyi5ZIP — Mark Ledwich (@mark_ledwich) December 28, 2019 "המערכת שלנו אספה יותר מ-23 מיליון המלצות מאז נובמבר בעבור 657 אלף סרטונים שנוצרו מאז 2018. בנינו את recfluence.net, האוספת המלצות מדי יום ומאפשרת לנו לחקור את ההמלצות הזורמות על פני הנוף הפוליטי של יוטיוב. כשבחנו את זרימת ההמלצות בין אוריינטציות פוליטיות שונות, ותתי תרבויות שונות, ראינו כיצד האלגוריתם של יוטיוב בסוף שנת 2019 אינו מהווה צינור להקצנה, אלא למעשה מסיר כמעט את כל ההמלצות לתאוריות קונספירציה, לפרובוקטורים ול(האדרת) זהות לבנה", קבע החוקר, שהצהיר גם כי השירות של גוגל למעשה מקדם ערוצי מיינסטרים כמו למשל זה של פוקס ניוז. יצוין כי השנה, בחודש יוני, הכריזה ממלכת סרטוני הווידאו יוטיוב כי תסיר לאלתר תוכן קיצוני מהפלטפורמה שלה. ענקית הסרטונים וההזרמות הגיעה להחלטתה זו לאחר שספגה ביקורת קשה בשל סירובה להרחיק מהפלטפורמה את סטיבן קרודר, יוטיובר ימני קיצוני, אשר לו 3.8 מיליון מנויים. קרודר היה ידוע בנטייתו להשמיץ באופן קבוע את כתב Vox, קרלוס מאזה, וזה השיב לו מלחמה וניצח. בתחילה טענה יוטיוב שסרטוני הווידיאו של קרודר אינם מפרים את מדיניותה נגד בריונות ברשת, למרות שהשפה בהם "פוגעת בבירור". [caption id="attachment_211804" align="alignnone" width="600"] המאבק כנגד תכני שנאה ותוכן פוגעני ביוטיוב הצליח. האם זה טוב? אילוסטרציה: BigStock[/caption] "כפלטפורמה פתוחה, חשוב לנו לאפשר לכל אחד – מיוצרים ועד עיתונאים למארחי תכניות לייט נייט בטלוויזיה – להביע את דעותיהם במסגרת המדיניות שלנו", צייצה יוטיוב שהמשיכה וכתבה: "חוות הדעת יכולה להיות פוגעת מאוד, אבל אם הם לא יפרו את המדיניות שלנו, הם יישארו באתר שלנו". אולם התגובה הציבורית להצהרה זו הייתה קשה ויוטיוב נשברה והסירה תכני קיצון. החברה גם אמרה אז שהיא מתכננת להרחיב את המערכת שלה בכדי להגביל את ההמלצות על תוכן קיצון. ומסתבר שהמהלך, לפי מחקרם של לדוויץ' וזייצב - הצליח. בעיה הפוכה: האלגוריתמים מייצרים שירות מתון מדי ולא מגוון אבל לפי החוקרים לא מדובר בתוצאות שהן חיוביות נטו. החוקרים מצאו שבעצם ל-YouTube יש בעיה הפוכה - האתר הפך לבטוח מדי. ההמלצות שמספקת הפלטפורמה נוטות לתעדף תכני מיינסטרים, לרוב כבדי משקל, כשיוצרי תוכן עצמאיים וקטנים יותר נוטים לסבול מאפליה ומדחיקה לשוליים, ללא קשר לנטייה הפוליטית שלהם. לדוויץ' הזהיר גם כי אלגוריתם ההמלצות נוטה לקדם "בועות פילטר" שגורמות לאנשים להיתקל רק עתים רחוקות בסרטונים המאתגרים את עמדותיהם. את המונח בועת הפילטר (Filter bubble) טבע אקטיביסט האינטרנט, אלי פאריסר, בספר בשם זה שפרסם ב-2011, בכדי לתאר תופעה שבה אתרי אינטרנט משתמשים באלגוריתמים כדי לנחש את אופי המידע שהגולש רוצה למצוא. האלגוריתמים מסננים את המידע המוצג בהתאם לדטה שנאספה בעבר על הגולש. באופן זה האתר מציג בפניו רק מידע שמתאים להעדפותיו. בנוסף, לדוויץ' וזייצב גם הצביעו על כך שההצעות של יוטיוב כיום נוטות לתעדף ערוצי מרכז ושמאל. עם זאת החוקרים לא האשימו את יוטיוב בהטיה אנטי-שמרנית, אך בהחלט טוענים כי גילו שהיה קשה יותר לראות המלצות לסרטוני ימין, אם המשתמש לא נטה לכיון זה לבדו. השניים גם טענו שהדבר מפיל תיאוריות שיוטיוב מפיצה הקצנה. במקום זאת, הם הציפו תיאוריה של קווין מונגר וג'וזף פיליפס כי יש מודל של "היצע וביקוש" - אם יותר אנשים רואים תוכן קיצוני, זה מכיוון שיותר ערוצים הולכים לכיוון בכדי לענות על העניין הציבורי הקיים בו. המסקנות הללו בהחלט מאתגרות את ההנחות שמודל ההמלצות הנוכחי של יוטיוב מאפשר לרעיונות קיצוניים להתפשט בצורה משמעותית, ואולי אפילו מעוררות מחשבה ודאגה בנוגע לעודף האיזון הלא ממש טבעי ששורר כעת בפלטפורמה.

העשור האחרון הותיר רושם בל יימחה בהיבטים רבים: חווינו פריצות דרך ופיתוחים טכנולוגיים רבים, אך גם מחאה ותגובת נגד חריפה ברחבי העולם בכל הנוגע לפרטיות ולאמון. עבורי, אחד מההיבטים היוצאים מן הכלל בעשור זה היה המושג דמוקרטיזציה של הטכנולוגיה, ששלט ב-10 השנים האחרונות. הדמוקרטיזציה של הטכנולוגיה מגיעה בנקודת הזמן שבה היא פורצת אל מחוץ לגבולות של החוקרים שפיתחו ושכללו אותה, ומגיעה לקהל רחב יותר ובעל רמת מומחיות נמוכה יותר, שיכול להשתמש בה. כשאני אומר "להשתמש בה", אני מתכוון לתחושה של המשתמשים שהם משתתפים באופן דמוקרטי, כולל יישום וקידום שלה, ולא רק משתמשי קצה. נקודת הדמוקרטיזציה היא הצטלבות מורכבת של היבטים תומכים ומשלימים, אשר נדרשים כדי לאפשר לטכנולוגיה לעבור אל "השלב הדמוקרטי" שלה. התרשים הבא מציג את נקודת הדמוקרטיזציה בפרספקטיבה הכוללת ארבעה ממדים: הציר "מומחיות ספציפית לתחום" מתאר את המעבר של הטכנולוגיה מחוקרים בעלי רמת מומחיות גבוהה מאוד, שפיתחו את הטכנולוגיה (משמאל), לידיהם של אנשים בעלי רמת מומחיות נמוכה יותר - ואפילו לציבור הרחב. הציר השמאלי, "מספר המשתתפים", מתאר את כמות האנשים שיכולים להשתתף ביישום ובקידום של הטכנולוגיה - החל בכמה חוקרים ספורים וכלה במספר גבוה ובלתי מוגבל כמעט של אנשים שיכולים להשתמש בה. הציר העליון, "רמת הבשלות של הכלים", מתאר את רמת ההפשטה והפישוט של הכלים והפלטפורמות שניתן ליישם כדי להשתמש בטכנולוגיה - מכלים מסוג "עשה זאת בעצמך" של החוקרים ועד לכלים מוכנים לשימוש, שכל אחד יכול לקנות אותם ולהשתמש בהם. הציר הימני, "עלויות", מתאר את השינויים - ובייחוד את הירידה המהירה - בעלויות הטכנולוגיה לאורך התפתחותה והשימוש בה. בעוד שהצירים העליון והתחתון נמצאים על סקאלה ליניארית, הצירים השמאלי והימני נמצאים על סקאלה אקספוננציאלית (לוגריתמית). זמן קצר לאחר נקודת הדמוקרטיזציה, כאשר מתברר הפוטנציאל הטמון בטכנולוגיה, ניתן לראות שאוניברסיטאות מתחילות להציע קורסים ליותר ויותר סטודנטים ואנשים (באמצעות MOOC). ניתן אפילו למצוא תארים חדשים עם התמחות בטכנולוגיות הללו, כפי שקרה עם Big Data - וכמובן עם הבינה המלאכותית. האינטראקציה בין ארבעת הצירים היא, לעתים, תגובתית. עם זאת, במקרים מסוימים, עקב התקדמות בלתי מספקת בציר אחד, ציר אחר עשוי לחוות שיפור מהיר יותר, אשר יגרום לתזוזה בשאר הצירים. דוגמה מצוינת לכך היא הבינה המלאכותית. החל מ-2013, חווינו פיתוחים מדהימים בתחום הבינה המלאכותית‏ (לימודי מכונה ולמידה עמוקה), שכללו יותר ויותר פריצות דרך, אשר אפשרו לטכנולוגיה זו להשתוות ליכולות האנושיות - ואף לעלות עליהן. עם זאת, במקביל לכך, היה פער בכישורים אשר מנע הטמעה ויישום נרחבים של טכנולוגיה זו, הן בציר "מומחיות ספציפית לתחום" והן בציר "מספר המשתתפים". פער זה הקשה על ארגונים ברחבי העולם ליהנות מהיתרונות הטמונים בבינה המלאכותית. מצב זה גרם לשוק (באמצעות "היד הנעלמה") ולחברות הטכנולוגיה לבנות פלטפורמות וכלים נגישים הרבה יותר, אשר אפשרו גם לאנשים בעלי רמת מומחיות נמוכה יותר לעסוק בפיתוח AI. דוגמה אחת לכך היא AutoML (למידת מכונה אוטומטית), שמאפשרת אוטומציה בפיתוח וביישום עבור אלגוריתמים של למידת מכונה ומפשטת את המורכבות הכרוכה בהם. טכנולוגיה זו מאפשרת לאנשים שאינם מומחים בתחום הבינה המלאכותית לנצל את יכולותיה, ולהשתמש בהן ביישומים ובמערכות שלהם. טכנולוגיות נוספות שזכו לדמוקרטיזציה הקונספט הזה אינו מוגבל לטכנולוגיות תוכנה וחומרה בלבד, והוא חל על כל הטכנולוגיות. ‏CRISPR, הטכנולוגיה לעריכה גנטית, פרצה לחיינו ב-2012, ובתוך חמש שנים יצרה מהפכה של ממש בתחום הביולוגיה ובתחומים קשורים אחרים. הפשטות הטמונה בטכנולוגיה זו ומחירה הנמוך אפשרו דמוקרטיזציה של עריכה גנטית. מכיוון שטכנולוגיה זו זמינה כערכה מוכנה לשימוש שכל אחד יכול לקנות, היא פישטה לחלוטין את תחום העריכה הגנטית והפכה אותו לנגיש לחוקרים בתחומים אחרים. הענן הציבורי הוא טכנולוגיה נוספת שזכתה לדמוקרטיזציה בעשור זה, כמו גם Big Data‏,‏ אינטרנט של הדברים, הדפסה בתלת ממד, רחפנים ואפילו, במידה מסוימת, טיסה לחלל. במבט לעתיד, ניתן לראות כי ההשפעה החברתית של הטכנולוגיות הולכת וגדלה, ועשויה להשפיע על כל היבט בחיינו. בשל כך, חשוב מאוד לשים דגש על אתיקה במסגרת הפיתוח והיישום של הטכנולוגיות. נדרשת רגולציה ממשלתית, אשר תשמש כאמצעי לשליטה בהשפעות הללו ולצמצומן (בדומה לתקנת GDPR, לתקנות בנושא רחפנים וכדומה). ניתן רק לקוות שפיקוח זה יהיה נאור ואפקטיבי כאחד.

הימים שבהם יכולתם להירשם לשירות המסנג'ר של פייסבוק מבלי להיות גם חברים ברשת החברתית הדומיננטית חלפו. אם יש לכם חברים ובני משפחה שמציעים לכם להתכתב או לנהל וידיאו צ'אט, או אולי אפילו לשחק מולכם דרך המסנג'ר - כעת תדרשו ליצור חשבון פייסבוק בכדי לעשות זאת דרך השירות של מארק צוקרברג. השינוי יחול על משתמשים חדשים בלבד, משמע שמי שכבר רשם חשבון מסנג'ר ללא חשבון פייסבוק נלווה יכול להמשיך להשתמש בשירות ההודעות כרגיל, לפחות בינתיים. דובר בפייסבוק אמר בהצהרה לתקשורת: "אם אתה חדש במסנג'ר, תשים לב שאתה צריך חשבון פייסבוק כדי לשוחח עם חברים ולקשור קשרים". הוא הסביר כי "גילינו שהרוב המכריע של האנשים המשתמשים במסנג'ר כבר נכנסים דרך פייסבוק ואנחנו רוצים לפשט את התהליך. אם אתה כבר משתמש במסנג'ר ללא חשבון פייסבוק - אין צורך לעשות דבר". סירוב להיות חבר פייסבוק - בגלל קיימברידג' אנליטיקה וחששות לפרטיות לפני שינוי המדיניות, משתמשים חדשים יכולים להירשם למסנג'ר באמצעות מספר הטלפון שלהם ולא להצטרף לקהילת משתמשי פייסבוק הענקית, שמונה יותר מ-2 מיליארד בני אדם מכל רחבי העולם כמעט, מלבד סין. הסיבות לאי הרצון להצטרף לפלטפורמת הרשת החברתית יכולות להיות רבות: החל מחוסר רצון להישאב לתוכה ואל הפעילות הממכרת בה, המשך בחוסר רצון שהחברה תדע יותר מדי דברים עליכם כמשתמשים פעילים בשירות שלה, בגלל בביקורת או אף כאקט מחאתי כנגד התנהלות פייסבוק בנוגע לפרטיות המשתמשים, שהתבטאה ביתר שאת בפרשיית קיימברידג' אנליטיקה. יש גם מי שכועסים על פייסבוק וצוקרברג על מדיניות אי-ההסרה הגורפת של מודעות פוליטיות מהפלטפורמה גם אם הללו מכילות מידע שקרי שזוהה בוודאות. מדיניות זו זכתה לזעם ציבורי נרחב. היכולת לרשום חשבון Messenger או Messenger Lite ללא חשבון פייסבוק נלווה הוצגה לראשונה בשנת 2015. שינוי המדיניות עשוי להיות צעד ראשון לאיחוד שירותי ההודעות השונים שבבעלות פייסבוק - ווטסאפ, הצ'אט של אינסטגרם והמסנג'ר, שעליו דווח לפני כשנה . מנכ"ל החברה צוקרברג פרסם במרץ פוסט ובו כתב בהתייחס לדברים כי "אנשים צריכים להיות מסוגלים להשתמש באחד מהיישומים שלנו בכדי להגיע לחברים שלהם, והם צריכים להיות מסוגלים לתקשר ברשתות בקלות ובבטחה. אנו מתכננים להתחיל בכך שיתאפשר לכם לשלוח הודעות לאנשי הקשר שלכם באמצעות אחד מהשירותים שלנו. ואז להרחיב את יכולת ההפעלה ההדדית הזו גם ל-SMS".