ב"בודקת", הדרמה הקומית שיצרה לעצמה, גיתית פישר חושפת צד אישי ומאופק יותר שלה, בלי לוותר על הלשון הארסית, המבט העקום על העולם והכישרון להפוך עלבון לאמנות. היא מביאה למסך גיבורה חדה, עגמומית ומצחיקה, שנשארת מסקרנת גם כשהעלילה סביבה נעה לפרקים במסלול צפוי למדי

יבין, חתן פרס ישראל בתחום התקשורת ומי שהיה ממייסדי הערוץ הראשון ושימש בו כמגיש מאז שידור הבכורה ובמשך ארבעה עשורים, הלך לעולמו בגיל 93. במהלך חייו עבד יבין כמעט בכל ענפי התקשורת בארץ - מרדיו, דרך טלוויזיה ובימוי, בהפקה, כתיבה ספרותית והגשת משדרי בחירות. "הותיר חותם עמוק על התקשורת הישראלית ועל התרבות הציבורית", ספד לו הנשיא הרצוג

האיש העשיר בעולם הודיע כי פלטפורמת הבינה המלאכותית Grok תיצור עד סוף השנה סרט באורך מלא המבוסס על היצירה של הומרוס, שלדבריו יהיה נאמן מבחינה היסטורית. ההכרזה מגיעה לאחר חודשים שבהם מתח ביקורת חריפה על העיבוד הקולנועי של כריסטופר נולאן, בעיקר סביב החלטות הליהוק שלו - בזמן שסרטו של הבמאי דווקא זוכה להצלחה גדולה בקופות ולשבחי המבקרים

שלושה עשורים אחרי שעלתה לאוויר, קשה למצוא תוכנית סאטירה שלא חייבת משהו ל"הדיילי שואו". מהפארודיה על מהדורות החדשות, דרך המהפכה והמצפן הפוליטי של ג'ון סטיוארט ועד ההשפעה על הטלוויזיה, הפוליטיקה והתרבות הפופולרית - כך הפכה תוכנית נישה לאחת היצירות המשפיעות בדורנו

הסדרה החדשה של אמרי דקל-קדוש ורום אטיק בכאן 11 על תולדות הראפ הישראלי, מצאה דרך יוצאת דופן בעולם הדוקו - היא לא שמה את עצמה במרכז בכלל, אלא פשוט הפכה ליצירת היפ-הופ בעצמה. התוצאה היא מסמך תרבותי סוחף, מצחיק ומקורי, שחסר בו רק דבר אחד משמעותי: התייחסות רחבה ומעמיקה יותר למקומו של הראפ בערבית

חיים יבין לא רק דיווח על ההיסטוריה הישראלית, הוא היה חלק ממנה כשתיעד אותה מבפנים. אבל הטלוויזיה השתנתה, ישראל השתנתה, וגם המעמד הייחודי שלו כבר לא יכול היה להישאר כשהיה. במותו, נפרדת המדינה מאחת הדמויות המזוהות ביותר עם הדרך שבה סיפרה לעצמה את סיפורה

מהשידור הראשון של הטלוויזיה הישראלית, דרך המהפך בבחירות 1977 ועד ליל רצח רבין שבו התקשה למצוא מילים - חיים יבין היה הקול שהעניק משמעות לרגעים הגדולים של המדינה. במשך ארבעה עשורים הוא הפך לדמות המזוהה ביותר עם החדשות בישראל, והיה שם כשהמדינה השתנתה, כשמנהיגים הגיעו וכשנרשמו רגעים ששינו את ההיסטוריה

עוד לפני שהפך ל"מר טלוויזיה", לקול שהכריז על המהפך ולסמל של השידור הציבורי, חיים יבין היה מורה לעיתונות שעיצב דור שלם של כתבים ושדרים. זוהי פרידה מאיש שהאמין כי עיתונאי אינו חייב להיות אובייקטיבי, אלא הוגן - ושבנה במו ידיו את השפה, הסגנון והסמכות של החדשות בישראל | טור