הדירה: דירת שלושה חדרים עם מרפסת גדולה המשקיפה לאוניברסיטה (בבחינת: "דעי מאין באת ולאן את הולכת") בנווה שאנן, חיפה. היכרות: חברות הכי טובות מהתיכון. כשהבנו שאנחנו מתחילות ללמוד באותה אוניברסיטה ידענו שנחפש דירה יחד. ניקיון: החלוקה הייתה ברורה מההתחלה, סביון על הכלים והזבל, תאיר על שטיפת הרצפה. כביסה זה תחום אפור, מי שכבר נגמרות לה […]

המגזר החרדי מככב בשנה האחרונה על המרקע, לכאורה בתוכניות שאינן קשורות אחת לשנייה, אבל אם מעמיקים מגלים את המכנה המשותף. כאחת שצמחה בתוך המגזר החרדי ועדיין חלק אינטגרלי ממנו, אני רוצה להתייחס מנקודת מבטי לעונה השנייה של התכנית 'עוד ניפגש' בכאן 11 בה מלווים אימהות חרדיות שמנסות לחדש את הקשר עם ילדיהם מהם התנתקו בעקבות […]

הרבי מקוצק, ומחילה מכבודו שהטרחתי אותו לביקורת שטותית כזאת, אמר פעם ש"אין דבר שלם יותר מלב שבור". על אותו קו מחשבה – לא פעם כשאנחנו רואים תמונה מושלמת מדי באינסטגרם, אנחנו לא מאמינים לה. ישר אנחנו שואלים איפה הפגם? מהו השבר? לא יכול להיות שבאמת קיימת בעולם כזאת שלמות. בהשאלה, הדוקו־ריאליטי החדש "רפאליס" מזכיר קצת […]

יום חמישי, תשע וחצי בערב, שוק פרדס כץ בבני־ברק: השוק הקטן, שמוקף בבנייני מגורים ועד לפני חודשים ספורים היה ריק מאדם כשרוב החנויות בו סגורות, מלא כעת בסועדים. סמטה ארוכה שנוצרה בין שורות החנויות הסגורות, מלאה כעת בשולחנות וכיסאות, ובעשרות אנשים שהגיעו לאכול אוכל יהודי. ברוכים הבאים ל"גורמה בשוק". חיים בלוך, השף, מסתובב בין השולחנות. […]

12 ילדים נולדו למוריה לוי ולמשה בעלה, אבל רק השביעי במספר, אבריימי, יצא בשאלה והוציא אותה למסע מחוץ לעצמה. בניסיון לחדש את הקשר איתו שנותק, הסכימה מוריה לפרוץ את המוסכמות של החברה החרדית ולהצטרף לתוכנית הטלוויזיה "עוד ניפגש" (כאן 11) שמספקת הצצה נדירה אל תוך מערכת היחסים המורכבת בין יוצאים בשאלה ובני משפחתם החרדים. בעונה […]

לזניה היא המאכל האהוב עלינו בבית, האחד ששולף את כולם מהחדרים בריצה. כילדה אני זוכרת את הלזניה של אמא שלי כאירוע מיוחד וטעים, בעיקר סביב שבועות וימים מיוחדים. זה תמיד היה מרגש ומשמח, אולי בגלל שפעם הארוחות החלביות היו נדירות, והיום הן עניין שבשגרה. כבר סיפרתי לכם פעמים רבות על חיבתי הגדולה ללזניות, המאכל שמספיק […]

אבא שלי נוהג לומר שההצלחה היחידה שהוא רשם בחינוך שלי היא שאני גרה באזור חיוג 02. כיליד המושבה הגרמנית, הוא לא דמיין שיעביר את רוב ימי בגרותו במגדלי התפלצת של גבעת־שמואל. אבל אמא שלי לחצה, ואבא הלך אחריה אך מעולם לא שכח, לא את ירושלים ולא את ימינו. רק בעניין אחד הוא לא עדכן אותי. […]

אייייי רציתי לכתוב את הטור הזה על פורים, שזה החג שאני הכי שונא בעולם. כל כך שונא שאני מקפיד מדי שנה לברוח מהחג הזה, הכי רחוק שאפשר, הנה, ברגעים אלו ממש אני נמצא בנואייבה, בסיני, על חוף הים, בשמש המרגשת. ברחתי לכאן עם שיזינג והילדים כדי לא להרגיש שפורים, וכבר כתבתי כאן כמה פעמים שאני […]