"המצעד שלא צעד" הוא אחת הפדיחות הראשונות של מדינת ישראל הצעירה. שנה אחרי הכרזת העצמאות תוכנן מצעד צה"ל לצעוד בתל־אביב. ההתלהבות הייתה רבה, ומאות אלפי אנשים נהרו ברחובות העיר הלבנה בבוקר 4 במאי 1949, בציפייה לנציגי הצבא היהודי הראשון מזה אלפיים שנות. אלא שאז התחיל הבלגן. ההמונים פרצו לאזורים שהמצעד נועד לעבור בהם, ולא אפשרו […]

החלטת שר התרבות חילי טרופר לא לקיים עוד את מופע הזיקוקים בתום טקס המשואות, כדי לא לפגוע בהלומי קרב ששאון הזיקוקים מחריד אותם, גררה סערה ציבורית; אבל היא עצמה אינה חשובה. זיקוקין די־נור אינם יסוד קיומנו, ואינם חיוניים לביטוי ריבונותנו בארצנו. מה שבכל זאת מטריד הוא חוסר תום הלב שמאפיין רבים מהתומכים בהחלטה. בדיונים ציבוריים […]

מאז ומתמיד התייחסתי לפולמוס על החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות בתמיהה מסוימת. זו כנראה בחירת מילים שלא הולמת את האירוע, וזו לא דעה פופולרית בקרב אחיותיי ואחיי לשכול, אבל אני מתה על החיבור הזה. אני לא מבינה בכלל מה השאלה. והאם יש אופציה חלופית, מתאימה יותר? האם עוצמת יום העצמאות הייתה מצליחה להתבטא אם […]

החדשות בדרך כלל מדכאות. לא משום שהעולם תמיד שלילי, אלא משום שלחדשות רעות יש יותר רייטינג. סופה הרסנית עושה הרבה יותר כותרות מאשר גשמי ברכה. אולי זה גם משום שאסונות קורים מהר, בעוד תהליכים חיוביים מתחוללים לאט. מגדלי התאומים בניו־יורק נבנו במשך שש שנים, וקרסו תוך שעתיים. מטבע הדברים, החורבן היה הרבה יותר דרמטי מהבנייה, […]

הם מלווים אותך בדרך, בשכונות ובכבישים המהירים. דגלי ישראל על עמודי חשמל, ברחבת בית העירייה, על תרנים במגרשי הספורט של בתי הספר. שרשראות כחולבן בשרון משתפלות מגגות רבי־קומות עד לחניה, קורצות לנוסעי כביש שש. דגלי ענק לצד דגלי המועצה ביישובי העמק; דגל ישראל לצד דגל העדה הדרוזית בחורפיש. מטח כבוד של דגלים מקשט את הכיכרות […]