מול כל ההכנות שמכין משה את העם לקראת הכניסה לארץ, כאשר עדיין לא ברור אפילו היכן יהיה מקום המקדש - נשאלת השאלה: האם כל האזהרות והקללות לא באו מוקדם מדי? בתור ילד שחי עם אחת הקללות הללו - המנדט הבריטי על ארץ ישראל - אני יכול להעיד שלא

אם התלמוד היה נכתב בימינו, הייתה לפחות מסכת אחת מוקדשת לצניעות, ולצדה בוודאי מסכתות "קול באישה", "איסור נגיעה" ו"הלכות כיסוי ראש". איך תפסה הסוגיה מקום מרכזי כזה בעולם הלמדנות וההלכה? ומדוע כשילדה שואלת את הרב איך להיות טובה יותר, היא נענית: היי צנועה?

חסרה לנו דמותה של בת פרעה שפותחת את התיבה על היאור, ומיד דואגת למינקת לתינוק היהודי, לאחר שאביה גזר על מוות על הילדים שנולדו לבני ישראל. כאשר מתקבלות הידיעות על הנעשה בסוריה, לא ניתן לעבור לסדר היום. קול דמי הנטבחים צועק אלינו מן האדמה, לאמור: עצור!

ראש הממשלה מזהיר אותנו מפני הגרעין האיראני, אך אני לא מרגיש שמישהו פוחד מזה. גם הנביא ירמיהו הזהיר את תושבי ירושלים מפני החורבן הצפוי, ואיש לא נתן את דבריו אל לבו. הדור שאחרי השואה אמור להעריך את המתנה שקיבל, ולקחת אחריות כדי שזו לא תיפגע

אם אני בא מהעבר ויוצא אל העתיד שהופך להווה שלי, אז בניתי את עולמי. אבל אם אני מנתק את הרגע הקודם, וממשיך לרגע הבא ב"סתם" - אז אני ממש לא ברוך בצאתי. אל תהיה מנותק