לשחר אשבל, אבי החתן שבשמחתו ננעצו סכינים בתמונות והונפו רובים באוויר, היה הסבר משכנע להתפרצות הפסיכוטית הזו: "זה רק היה בשיר אחד", אמר, "שהוא מתלהם". אז למה לא אמרתם קודם?

מחזה אמריקאי על מה זה "להיות יהודי", המשלים טרילוגיה על זהות בתיאטרון הקאמרי. משחק מעולה של רביעיית שחקנים, על עם ישראל ש"חי" ופרטיו ממררים איש את חיי זולתו

לשמורת אול פייטה שמצפון לניירובי 
באים תיירים מכל רחבי תבל כדי לחזות בשלושת הקרנפים האחרונים של 
תת־המין המכונה "רחבי השפה הצפוניים". האם אפשר להציל זן נכחד בשלבים מאוחרים כל כך, ולו באמצעות הפריה מלאכותית? ואיך מסייעים התיירים הרבים בשימור המינים?

בזכות האנרגיה, האינטנסיביות, התבונה והאסתטיקה המוזיקלית: "To Pimp a Butterfly" של למאר הוא האלבום המנצח של השנה החולפת, ולמעשה – של העשור כולו

דיסק חדש, שבו רביעיית כלי המיתר "קרונוס" מבצעת מיצירות המלחין טרי ריילי, הוא מעין שער לא מאיים לעולם המוזיקה המודרנית

אף על פי שהעונה השנייה נופלת מקודמתה, "טרנספרנט" היא עדיין מרחב מוגן, שחיוני במיוחד במדינה עם כל כך הרבה דחויים ודפוקים

ב"חתונה מנייר" מנסה ניצן גלעדי להימנע ממלודרמטיות, מסנטימנטליות וממניפולציות. אבל גם אם זה ראוי להערכה כשלעצמו, ההתכוונות היתרה משטיחה את הסרט

הילדים שלעגו לו בדרך מבית הספר, הפחד הממושך לגלות להורים שהוא הומו והעימות שבעקבות הגילוי, האח הלום הקרב, ורצון הברזל שלו־עצמו: הבמאי ניצן גלעדי, שסרטו העלילתי הארוך הראשון "חתונה מנייר" גרף פרסים בישראל והוזמן לפסטיבלים יוקרתיים בעולם, מספר איך כל זה בא לידי ביטוי בסרט שהגיבורה שלו היא צעירה עם לקות שכלית קלה