חברת HOT פועלת בימים אלו מעל ומתחת לרדאר בניסיונות לבלום את מיזם הסטרימינג החדש של קשת וקבוצת RGE. לאחרונה נכתב כאן על ההירתמות של קבוצת ידיעות אחרונות למהלך ואכן, השבוע נחשף בדה מרקר כי גם ב-HOT מתכננים להיכנס לשוק ה-OTT ולהקים מיזם טלוויזיוני חדש - פרסום שהוכחש על ידי החברה. מי שעומד בחזית המאבק הרגולטורי של HOT הוא בכלל איש אקדמיה, פרופ' ברק אורבך, מומחה בעל שם עולמי בתחום דיני הגבלים עסקיים, ממשל תאגידי, רגולציה וכלכלה דיגיטלית. אורבך נשכר על ידי HOT לכתוב חוות דעת על מה שהיא תופסת כ"מניעת וצמצום התחרות בשוק הפלטפורמות הרב-ערוציות". או במילים פשוטות: להילחם במיזם החדש בכלים ציבוריים ופרלמנטריים, ועל הדרך אולי גם לקדם אינטרסים נוספים, ארוכי טווח, של החברה. רקע קצר: בספטמבר, אישרה רשות התחרות (ובראשה עו"ד מיכל כהן) את המתווה לפיו קשת ו-RGE יקימו במשותף ובחלקים שווים פלטפורמת שידור רב-ערוצית על גבי האינטרנט (OTT). רשות התחרות מצאה כי ההסכם להקמת פלטפורמת ה-OTT יביא להגברת התחרות בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית, וכן ש"ענף התקשורת מאופיין בדינמיות רבה, הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינת השינויים הרגולטוריים הצפויים בו". לפי פרסומים, הפלטפורמה החדשה - שתחל לפעול בסוף 2022, תציע חבילות צפייה לכל המשפחה - ספורט, ילדים, בידור ואקטואליה, כאשר המחיר של חבילת תוכן בסיסית לשימוש בשני מסכים יהיה 39.9 שקל בחודש, והמחיר החודשי לארבעה מסכים יהיה 49.9 שקל. האישור של רשות התחרות למיזם ניתן לתקופת זמן מוגבלת של ארבע שנים, לאחריה יבחן ההסדר מחדש. פרופ' אורבך לא מתיימר להציג נתוני דאטה אודות השוק ולא מתייחס לרייטינג, נתחי שוק, הכנסות, שיחות רקע איכותניות וכדומה - ולמעשה מבסס את חוות דעתו על פרשנות אישית, שגם אם לא זכתה לתמיכת הרשות לתחרות, קשה להתכחש ליסודות המעניינים והמטרידים שהיא מעלה. לפי הדו"ח שחיברת, מימוש עסקת קשת-RGE יגדיל מאוד את הריכוזיות והכוח של קבוצת קשת ואת יכולתה להשפיע על התפיסות, הדעות והבחירות של בוחרים, צרכנים, פוליטיקאים וחברות בכלכלה הישראלית, ויביא לפגיעה קשה בדמוקרטיה. אתה מתמקד במושג קצת אמורפי שנקרא "השפעה". בוא תסביר לי בקצרה מה הטענה שלך. "כפי שכתבתי בדו"ח , המעמד הדומיננטי של קשת בשווקי החדשות והמידע בישראל, להם נודעת חשיבות מכרעת, מקנה לקבוצה כוח עצום על המערכות הפוליטיות, הרגולטוריות והכלכליות בישראל. כוחה של קשת כה עצום, שהוא מאלץ פוליטיקאים, עיתונאים וחברות בישראל לשקול האם וכיצד זרועות התקשורת של קשת יסקרו את הבחירות והמעשים שלהם. "אתה יודע, אחד הדברים שמדהימים בסיפור הזה מבחינתי זה הרעיון שיש התלהבות בתקשורת הישראלית שקשת תכנס לסטרימינג כי אז תהיה עוד תחרות בארץ. זה קצת רעיון מוזר בעיקרו. והרעיון השני זה שעיתונאים יותר מכל - ואני לא צריך להסביר לך - עיתונאים יודעים מה המשמעות של דמוקרטיה, יודעים מה המשמעות של חופש הביטוי, יודעים מה המשמעות של ריכוזיות בתחום העיתונות. ובישראל יש הבנה בדברים האלה". ומה ההסבר שלך להתלהבות? "אני חושב שקשת היא גוף שאנשים מפחדים ממנו. אני, אתה יודע, למען האמת נדהמתי. ניסיתי למצוא מישהו שיגיד לי 'עזוב שטויות, מה אתה מדבר', אבל התברר לי שזה גוף שמפחדים ממנו. ולכן הרעיון שגוף כזה נותנים לו לגדול ולהגדיל את הכוח שלו במשק הישראלי הוא קצת קיצוני. זה גוף קטן מבחינה כלכלית, הוא לא גדול מבחינת ה-revenues שלו, הערך שלו. אבל הוא מונופולין בתחום החדשות בישראל. והוא בנה את עצמו בצורה שזה למעשה digital ecosystem. יש לו כוח עצום מבחינת היכולת לחנוק מסרים בשוק הישראלי או להגביר מסרים בשוק הישראלי. אני למען האמת די נדהמתי מאיך שהם עשו את זה. בתחום שלי כותבים חוות דעת, אז הן תמיד נגמרות ב-"רוב הסיכויים", "נראה שככה". פה - מאה אחוז. לדעתי אין פה בכלל עניין של ספק".

עיתונאי "זמן ישראל" אבנר הופשטיין תובע את אתר "פוליטיקלי קוראת" וראשיו בשל כתבה שפרסם אודות הטרדות והתעמרויות לכאורה בגלי צה"ל בה הוזכר והוצג באופן שלטענתו דיבתי. בנוסף, תובע הופשטיין את חדשות 13 שעשו פולו אפ ואת עיתונאי הארץ חיים לוינסון שלדבריו "הדהד את הדברים בלעג ובזדון". מכל אחד מהצדדים תובע הופשטיין כ-120 אלף שקל. התחקיר של האתר "פוליטיקלי קוראת" חשף לכאורה עשורים של הטרדות מיניות והתעמרות בחיילים ובחיילות בתחנת גלי צה"ל. על פי הנטען בו, המערכת התעלמה מתלונות גם ברמת התחנה וגם כאשר אלו הגיעו לרמות בכירות יותר בדרג הצה"לי. בין השמות שהועלו בתחקיר, גם מגישים בכירים ומוערכים כמו מולי שפירא, אבנר הופשטיין וגם של טכנאים ואחרים. על הופשטיין, שהיה ראש דסק התחקירים של התחנה, נטען כי ב-2017 במה שנראה כמו פיטורים פוליטיים שלו (עליהם תבע את התחנה ואף זכה לפיצויים), התלוננה אישה בשם דנה (שם בדוי), שאמרה בכתבה: ""עבדתי עם אבנר הופשטיין כמפיקה לפחות פעם בשבוע... המפיקה והעורך יושבים קרוב זה לזה. הוא היה מניח יד על הגב התחתון, על הירך, מלטף את השיער… מעיר הערות לא לגיטימיות כמו 'אני מאונן על הקיר'. ממש מגעיל. ובכל משמרת, בצורה עקבית". הופשטיין הכחיש מיד כי הדברים קרו.