בינואר 1964 נפתחה בתל אביב תערוכה מיוחדת תחת השם "הווי ופולקלור באפריקה". בעיתון "הצופה" התרגשו מאוד לקראת האירוע וכתבו כי "התערוכה עשויה לפתוח לפני הקהל הישראלי עולם חדש ומוזר של חיים פרימיטיביים ואמונות טפלות". ההוצאות היו גדולות, ולמרות עזרה מצד אנשי משרד החוץ ומשרד התיירות, המארגנים נאלצו לדרוש מחיר גבוה של 2 לירות לכרטיס בודד. אחד מהמוצגים בתערוכה היה של פסל מגאנה, שהציג גבר גדול שמחזיק בידו ביצה קטנה. אוצר התערוכה הסביר כי לפי האמונה הגנאית, מנהיגי המדינה חייבים להחזיק את השלטון כאילו הם מחזיקים ביצה. אם יחזיקו אותה בעדינות מדי, היא תיפול ותיסדק - אך אם ילחצו עליה חזק מדי, היא תישבר לנו ביד. מירי רגב נולדה שנה אחרי שהתערוכה עזבה את ישראל, והדבר היחיד שהיא יודעת לעשות עם השלטון שהופקד בידיה זה שקשוקה. הדבר הכי מדהים בתחקיר של רביב דרוקר ו"המקור" בערוץ 13 הוא ששום דבר בו לא באמת מדהים. בחייאת, זו מירי רגב, זה היה מפתיע אם מישהו היה מצליח להרים תחקיר עליה שמוכיח שהיא עשתה פעם משהו למען הציבור הישראלי, ולא על חשבונו. לא צריך מגה-תחקיר עיתונאי בשביל לספר לנו שלמירי רגב לא אכפת ממצב התחבורה בישראל, וכל ההחלטות שלה מבוססות על משחקי כבוד ואגו ורצון להתחנף לקבלני קולות של הליכוד לקראת הפריימריז הבא.

מורגן ספרלוק, במאי "לאכול בגדול", שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, מת בגיל 53. ספרלוק הפך לאחד המצליחים ביותר בתחום וסרטו יצר אימפקט גדול

חה"כ אלמוג כהן התארח הערב בתוכנית של אופירה ולוינסון. במהלך השידור החי, לפני שהחל הריאיון בפועל, הוא ניצל את ההזדמנות והגיש למגיש חיים לוינסון כתב תביעת דיבה נגדו. הוא שלף בדרמטיות מכיסו האחורי את המסמכים והגיש אותם ללוינסון. "כשחוטבים עצים עפים שבבים", אמר כהן. בשלב מאוחר יותר בשידור הגיע להתראיין אלי אלבג, אביה של לירי אלבג, מהתצפיתניות שנחטפו ב-7 באוקטובר על ידי מחבלי החמאס. גם הוא ביקש לבצע משהו לפני שיחל הריאיון, ביקש מלוינסון את כתב התביעה שקיבל - וקרע אותו בהפגנתיות מול המצלמה. "זה חבר כנסת. חבר כנסת. זה מה שמעניין אותו באמצע השידור. נכון? זה חבר כנסת. ככה נראית הממשלה שלנו", אמר אלבג. שתיקה מוחלטת השתררה באולפן ואלבג המשיך: "במקום לדבר על החטופים, על הילדה שלנו, על הילדים שלנו, 128 (חטופים), זה מה שצריכים להתעסק?"