ביס הכריזו ש"אָלֶף", הסדרה שכל ששת הפרקים שלה עלו לצפייה בו זמנית ביום חמישי, היא "הסדרה החשובה של השנה". זה אולי נשמע מתיימר או מתיפיף ("תראו, עשינו סדרה על נושא חשוב וכבד משקל. פרסים בבקשה"), אבל הסלוגן הזה מדויק מאוד. לא רק השנה, כי אם שנים רבות לא נראתה בישראל סדרה כל כך ראויה שהנושא שלה הוא מהחשובים במעלה בחיים בישראל, שבה האלימות כלפי נשים היא בשיאה. הייצוג של תקיפה מינית בטלוויזיה נוטה הרבה פעמים לגלוש למלודרמה זולה, או סובל מהרבה אי דיוקים וחוסר רגישות שנובעים מבורות של היוצרים לגבי המורכבות של הטראומה המינית. מכיוון שאני למודת אכזבות מהייצוג של הנושא הזה, הקרוב לליבי, ניגשתי לסדרה בחשש. הציפיות שלי היו בשמיים, וכך גם הסקפטיות שלי. לאחר צפייה בסדרה ברצף בלי יכולת להפסיק (זה בהחלט הבינג' הכי לא צפוי שתעשו), אני שמחה לומר שאני מסכימה לחלוטין עם ההצהרה של יס לגבי החשיבות של היצירה הזאת. אפילו אגדיל ואומר - מדובר בסדרה שמחובתן.ם של כל איש ואישה בישראל לראות.

חודש לאחר שהפזמונאי, המשורר והסופר יהונתן גפן הלך לעולמו - מוציא הבוקר בנו אביב גפן את "אחכה", שיר שכתב עליו. השיר בוצע לראשונה בלייב בנשף רוק 11 אך היום יוצא רשמית כסינגל. את השיר כתב והלחין אביב גפן והוא עיבד אותו והפיק אותו מוזיקלית בצוותא עם משה לוי.

במציאות אופטימלית, מופע כמו "לילה אחד באפריל" היה מתרחש בעיר כמו תל אביב מדי ערב. כמו שבכל ערב נתון תוכלו לתפוס בלונדון את "מלכודת עכברים" של אגתה כריסטי. כמו שבכל ערב נתון בווינה תוכלו ליהנות מ"ארבע העונות" של ויואלדי בכנסייה שלידה הוא קבור, כך תל אביב, כך ישראל, זקוקה מדי ערב, או לפחות פעם בשבוע, ל"לילה 1 באפריל" ולקרן פלס, לאירוע שמייצר תחושות ואנרגיות בקנה מידה כה גדול, שכל מי שיוצא ממנו מרגיש שעבר חוויה מחזקת, שהטעינה אותו בכוחות מחודשים לחיות את החיים, לאהוב, לחשוק, להתגעגע, לארוג, לכעוס, להביט בראי ולאהוב את מה שהוא רואה, וגם, כן, לרצות לעשות סקס. מופע נשי מאוד, חשוף מאוד, מעצים מאוד, ששם את האישה במרכז הסיפור של החיים, דווקא בעידן שבו האקלים הפוליטי במדינה מדבר על צניעות, הדרה וקיפוח. "לילה אחד באפריל" הוא הגנרטור שתל אביב החופשית הנשית צריכה להפעיל כדי להתנגד לישראל הגברית, שנדמה שסוגרת עליה. המופע של פלס, ייחודי בנוף המקומי, מגיש אותה ואת חייה לקהל במלוא הדרה, כשהיא בשיאה האמנותי. מהאלבומים הראשונים שלה היה ברור שהיא חיה במחזמר, במלודרמה בלתי נגמרת, שהשירים שלה, שמדברים עליה, הם קטעים מההצגה הגדולה של חייה, שבה היא השחקנית הראשית. ב"לילה אחד באפריל" פלס הפכה את המטאפורה למציאות וחיברה מחזמר על חייה, בעיקר על יחסיה עם גברים. על כל האקסים, האיתיים, אלה ששברו לה את הלב ונטשו, על בן זוגה נועם טור ועל גברים מהחלומות. החשיפה האישית, שהיתה סימן ההיכר שלה מהרגע הראשון, הגיעה במחזמר הזה לגבהים ועומקים חדשים. היא כתבה על התאהבות, אהבה, תשוקה, סקס, יחסים, פרידות וחיפושי לב, כמו שרק משוררות כמו יונה וולך הרשו לעצמן, עם חדירה לפרטים אינטימיים בסגנון סופרות כמו קארין ארד וננו שבתאי. וזה נפלא, כי זאת קרן פלס העוד יותר אמיתית מקרן פלס של האלבומים. ב"לילה אחד באפריל" היא חסרת עכבות, נטולת פילטרים, טוטאלית, אולטרה אמנית.

לפני כשבוע וחצי פתחה ביונסה את סיבוב ההופעות העולמי שלה, ראשון מזה כחמש שנים, ולפי ההערכות הוא צפוי להכניס לה כ-2 מיליארד דולר. למרות שבמשך שנים נטען כי מפיקים מנסים להביא את הכוכבת הענקית להופעה בישראל, עד כה זה לא קרה ולא צפוי לקרות בעתיד הנראה לעין. לאור זאת, הישראלים מסתערים על כרטיסים להופעות של ביונסה בחו"ל. לצד ביונסה, לא מעט אמנים בינלאומיים ענקים מופיעים הקיץ ברחבי אירופה - כאלה שלא צפויים להגיע לישראל - ולפיכך נראית הסתערות ישראלית גם על ההופעות שלהם. אתרים המתמחים במכירת דילים להופעות בחו"ל טוענים כי הרבה שנים לא חוו קיץ גדוש בהופעות כמו הקיץ הקרוב. באתר "טיקטיק" מבית ישראייר, למשל, מדווחים כי מירב הביקושים מצד ישראלים הוא להופעות של קולדפליי בברצלונה ובפריז, להופעות של ביונסה בלונדון, ברצלונה, פריז ואמסטרדם, אלא שהדובדבן שבקצפת עבור הישראלים הוא לתפוס שתי ציפורים במכה אחת במנצ'סטר שבאנגליה - ביונסה וקולדפליי בנסיעה אחת יום אחרי יום - 31 במאי ו-1 ביוני. בנוסף מדווחים על ביקושים גבוהים גם להופעות של ברוס ספרינגסטין ובילי גו'אל בהייד פארק שבלונדון - גם פה יום אחרי יום בחודש יולי הקרוב.

בפרק מיוחד של "הבלתי חשובים" בכאן 11, הכוכבת נזכרת בביקור של כוכבי הסדרות המצליחות בישראל בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, ומודה: "לא יודעת אם הייתי נותנת לבת שלי לעשות את זה באמצע מלחמה". צפו בהצצה

יוצר הסדרה הודיע בטיקטוק שבחר להחזיר את "השמיניה" כסדרה ייחודית בפיד של הרשת החברתית הפופולרית. "אני עובד על הפרויקט כבר יותר משנה", סיפר לוואלה! תרבות, "ומנסה להמציא דרך חדשה לספר סיפור"

בשיטוט האין-סופי בספריות הסטרימינג, לכל אחד מאיתנו יש מילה או מילים שגורמות לו לעצור וללחוץ פליי. לפעמים זה שם של שחקני/ת או יוצר/ת, לפעמים זה ז'אנר מסוים (היי, דוקו-פשע) ולפעמים זה פשוט נושא שאוטומטית מדליק את הסינפסות במוח. אצלי מדובר בנעדרים - אנשים שרק לפני שנייה היו כאן ורגע לאחר מכן אבד איתם הקשר בלי הסבר הגיוני. פעמים רבות ניסיתי למצוא תשובה למה הנושא הזה כל כך מעסיק אותי. לשמחתי אין לי היסטוריה של נעדרים בסביבתי הקרובה. אולי זה קשור לכך שהייתי בן עשר כשהנערה עדי יעקבי נעלמה מרחוב קינג ג'ורג' בתל אביב ולא נמצאה עד היום. סיפור שהותיר בי ובדור שלם של ילדים טראומה (אולי חיובית) מעלייה על טרמפים. בכל מקרה, המהירות שבה לחצתי 'פליי' כשנתקלתי ב"נעדרים: שאלה של חיים או מוות" ("Missing: Dead or Alive") בנטפליקס, הייתה כמעט לא רצונית. סדרת הדוקו-פשע החדשה שביים אלכסנדר ארווין קוקס, יוצר דוקומנטרי זוכה פרסים, מתחקה אחר יחידה לאיתור נעדרים. צוות היחידה למעשה עוסק בבילוש ומנסה לאסוף רמזים שיעזרו להם למצוא את אותו נעדר/ת, בין אם חי ובין אם מת.

בתערוכה, הבוחנת את היחסים שבין האוכל לאדם ותפקיד העיצוב במערכת זו, יוצגו למעלה מ-200 עבודות עיצוב, פריטים ומיצגים של יוצרים ומעצבים מן הארץ ומהעולם, ביניהם רון ארד, וים דלואה, נאוטו פוקאסאווה, פורמה פנטזמה