תמיד אמרו לו שהוא נועד לגדולות. הרוחניות שאותה הציע הייתה דמוקרטית, ולא הכירה בייחוס, שבט או מעמד, שהרי כולם שווים בעיניי האל. עד שהגיע מנהיג חדש, שהוציא את עם העבדים לחופשי. קרח מעולם לא מחל על גאוותו הפצועה

ברשימה קודמת למדנו קצת על הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית האתאיסטית כפי שהיא באה לידי ביטוי למשל אצל סארטר. נקודת המוצא בפילוסופיה זו היא הקיומיות של האדם הפרטי. ראינו גם שבפילוסופיה זו ישנו חור שחור גדול, והוא מקומו ומעמדו של האחר ועצם קיומו של מוסר המחייב את האדם. ראינו גם כיצד מרטין בובר מקבל במידה מסוימת את עקרונות […]

על פניו, ניצחונו של משה על קרח ועדתו היה מושלם. קרח ועדתו, דתן ואבירם, נבלעו חיים באדמה, במיתה משונה ביותר. העם המבועת שצפה במאורע נָס לקולות הזעקה של האנשים, מחשש שמא יקרה לו מה שקרה להם: "פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ". מאתיים וחמישים "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם", שהצטרפו לקריאת התיגר על מנהיגותו של משה, נשרפו […]

קרח רצה לשמור את התורה בבית, משה רצה לשים אותה גם בחוץ - על המשקוף. וזאת כל התורה כולה: אל תשמרו לעצמכם. שולי רנד בדקה על פרשת השבוע

תפקידן של הספרות והתקשורת להציף את הרגשות והתחושות האנושיות ולתת להם מקום, ולכן הן צובעות בצבעים עזים את מצוקתו של היחיד. אז מי צודק, הסופר שבוכה עם העקרה שגורשה - או ההלכה שרואה את הקשישים העריריים?

קורח עשה את הניסיון הראשון לחבר הון ושלטון, לתת לבעל המאה להיות גם בעל הדעה, אך משה היה מספיק חכם כדי למנוע זאת. מאז ועד היום הפכה המחלוקת למוטיב המוביל בהיסטוריה היהודית

בתלמוד מסופר שאלוהים אמר ללבנה: "לכי ומעטי את עצמך" – ואז ביקש מחילה על האפליה שהוא יצר בינה ובין השמש. כך מסכמת אגדה קצרה אלפי שנות פטריארכיה. לנו הנשים נותר רק לחייך חיוך מריר בכל פעם שהעולם האקדמי, המקצועי או המשפחתי מנסה להראות לנו את מקומנו