איך הפסקתי לתעב והתחלתי לחבב את הצרפתים? יום הבסטיליה כבר או טו טו נגמר, אבל אני מחזיקה כבר כמה ימים בבטן את הסיפור. וכמו כל סיפור טרגי, הוא לא קשור לעניין עצמו. הצרפתים, לצורך העניין, כלל לא אשמים בכך שלא סבלתי אותם. הם דווקא היו בסדר, עם מגדל אייפל הזה שלהם, עם סנסר ושבלי, עם הרומנטיקה, ועם קארי בראדשו ואמילי בפריז. למרות שצ'רצ'יל ויהונתן גפן אמרו, כל אחד בדרכו, שלא באמת צריך לאהוב צרפתים כדי לאהוב את פריז. האמת היא, שמעולם לא הייתי בפריז. כן, זה הזמן לזרוק עליי עגבניות או לפתוח פה בתדהמה. לא הייתי בפריז וגם לא בניו יורק אבל אם וריאנט דלתא, אפסילון או למבדה לא יבלעו את העולם אולי זה יקרה עוד השנה. את פריז "שמרתי" איכשהו לטיול לזוגי כמו קלישאה מהלכת, ואחרי שאחותי חזרה משם מירח דבש וכדורגל הבנתי שלא טיול זוגי ולא נעליים. חופשה זוגית זה במלדיביים או גג ביינות אילת. פריז, תהיה בסופו של דבר כנראה גיחה קצרה לשופינג או גג לפתיחה של הטור דה פראנס הבא.

אם בא לכם להתפנק במאפה מיוחד - זה בדיוק המאפה עבורכם! חלה מבצק שמרים עם בצלים ושום קונפי בשמן זית שאסור לכם לפספס (:

למרות הכל החלטתם לארוז מזוודה ולנסוע ליוון? איפה תמצאו את הסופלקי הכי טוב באתונה במחיר בדיחה, באיזה בר תוכלו להרגיש כמו אוליגרכים ואיפה יש צזיקי מושלם: אלה המסעדות שכדאי לכם להכיר בעיר הבירה, אתונה

למנה עיקרית עוף מדהים עם לימונים ותבלינים בסיר אחד, ממשיכים עם מג'דרת פתיתים, בטטות מושלמות בתנור, סלט קראנצ'י עם טריק מגניב ולקינוח טארט קיצי ופריך. חום אימים? עכשיו טיפה פחות

לחם יבש, שכבר היה בדרך לפח, יכול להתעורר מחדש בשתי מנות נפלאות עם עגבניות, שנמצאות עכשיו בשיא בשלותם: סלט פנצנלה ותבשיל עגבניות סמיך

"ארתור, אתה יכול לשמור סוד?" "ג'ים, אני לא רק ברמן, אני ג'נטלמן" יש לא מעט ברמנים מעולים בתרבות הפופולרית המודרנית - למעשה, יש לא מעט רשימות שמדרגות את הברמנים והברמניות הכי טובים בתרבות הפופולרית, עם הטייה מובנת יותר לכיוון סאם מאלון (אחד הבומרים מ"חופשי על הבר", לא משנה) ומובנת פחות לכיוון ברייאן פלנגן (טום קרוז ב"קוקטייל", שזה מצחיק שככה קראו לסרט כי בבירור לא נמזג שם קוקטייל אחד ראוי). לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל המאבק ראוי ורווי אלכוהול מטבעו, אבל תואר אחד במסגרתו כבר חולק בצלילות - הברמן היחידי שמסוגל להרוס דייט בין ג'ניפר לורנס וכריס פראט הוא ארתור, הרובוט הקרינג'י של "הנוסעים". מדובר, על פי אבנר שביט, ב"אנדרואיד מעיק שתפקידו היחידי הוא לספק באופן רנדומלי לחלוטין את הטוויסט בלעדיו היה מסתיים הסרט בדקה ה-60". מדובר, אם יותר לי להוסיף, בברמן גרוע. ועם זה בראש, סקפטי וציני ומצולק וחסום רגשית - גם מהסרט וממייקל שין, אבל גם מעשורים של ברמנאות ישראלית - אני ניגש לסיסיליה ומצפה לכאוס אלכוהולי. 120 שניות לאחר מכן, אני רגוע הרבה יותר. עדיין סקפטי, אבל מחויך. יכול להיות שזה בגלל שלא אכלתי כלום מהבוקר. יכול להיות שזה בגלל הקוקטייל המושלם.

השבוע הוא מבחינתנו השבוע של אסם, שהאביסה אותנו בחידושי במבה (וגלידה) מכל הכיוונים. אבל לא נשכח גם את החטיפים המעניינים האחרים שיצאו לשוק (מכירים פופסטאר?), ולא את שאר המוצרים השווים שצצו על המדפים

"איילת הירשמן עם מתכון ביתי, מהיר וקליל לקרפ צרפתי עם ממרח שוקולד-אגוזים ופירות טריים מעל, בדיוק כמו בדוכני הרחוב בפריז"