לילד שלי יש אוטיזם. גם ההיכרות העמוקה שלי איתו לא הרגיעה את הצורך שלי כאימא לראות את הילד שלי כמו כולם. מחופש, חוגג ונהנה מחג הילדים השמח הזה. בכל שנה, עולה בי התקווה שאולי הפעם יקרה נס והוא "ישחרר". אבל זה לא קורה, אז אני זו שמשחררת. טור

תחת הכותרת המדהימה הזאת הביא גולש צעיר את הסיפור שלו ושל אשתו כדי להתייעץ עם הגולשים מה לעשות. נשמע מזעזע? חכו שתגלו את ההסבר שלה לדרישה – ותבינו למה הגולשים נכנסו בו בענק

להיות אח או אחות לילד עם צרכים מיוחדים מביא איתו לא מעט אתגרים והתמודדויות, חלקן פיזיות וחלקן רגשיות, חלקן משפחתיות וחלקן אישיות. מיה גרונברג החליטה לשתף בקושי ולהקים קבוצת תמיכה לאחים לאחים מיוחדים, בדיוק כמוה

הפרסום שלפיו המשטרה בודקת דיווח על ניסיון של חטיפת ילד זרע בהלה בקרב הורים רבים, בעיר ומחוצה לה. איך מספרים לילדים על שאירע, או מדייקים את מה שהם כבר ראו ברשת? איך מתווכים ומזהירים בלי להפחיד עוד יותר?